מיום רביעי אני מתלבטת איך לספר שפוטרתי מנענע10. אז כן, כעת אני מקוצצת מישרא-בלוג באופן רשמי. הייתה שיחה רשמית: "זה לא את, זה אנחנו. ניסינו להוסיף קידומים, פרסומות ושות' כדי להרוויח מהפלטפורמה אבל זה לא קורה. ישרא-בלוג מפסידה ולכן אי אפשר להחזיק מנהלת פול טיים".

אני יודעת שחלקכם כרגע התעלף ובלע את הלשון אז אני משמיעה צפירת הרגעה. ווידאתי לפרטי פרטים שהפעם זה לא אומר סגירה. התפקיד שלי יחולק בין כמה אנשים ויהיה למי לפנות ומי שיתחזק. שאר השיחה הייתה חפירה שלי על כמה ישרא-בלוג חשוב, איך הוא המקביל האינטרנטי לשמורת טבע שאסור לפגוע במרקמה העדין. התעקשתי על מה צריך כדי להחזיק אותו חי למרות הירידה במספר הכניסות, ובמה אני יכולה לעזור לפני ואחרי הפיטורין. 

כל כך רציתי לשתף את הקוראים והמגיבים, אולי בגלל זה בכל יום מאז עמדתי מול דף העריכה וכתבתי, אבל לא הצלחתי למצוא את המילים ולא ידעתי מה ואיך אני עומדת לספר את זה. על פי החוזה יש לי חודש הודעה מראש, אז יש עוד זמן להיפרד, להגיד יפה שלום כעורכת, ולהמשיך כבלוגרית מן השורה.

כמעט שלוש שנים אני עובדת בנענע10. תמיד היו ויש בה אנשי תוכן מוכשרים ומדהימים, אך העבודה בחברה גובה גם מחיר נפשי קשה. מעבר לעבודה בישרא, שאני כל כך אוהבת, המסביב תמיד היה מאוד לא בטוח. הידיים נקשרו חזק מאחורי הגב, היוזמה סורסה כמעט לחלוטין והתקציב היה אפסי עד בלתי נראה. חשבתי הרבה פעמים לעזוב, במיוחד כשרוב החברים שלי שם עזבו אבל תמיד הרגשתי אחראיות כלפי ישרא-בלוג וידעתי שהעובדה שאני שם חשובה יותר מהמשכורת העלובה או מהתקיעות, התסכול, והעמידה במקום. 

בחצי השנה מאז איום הסגירה המצב היה באמת על הפנים. מלבד כינוס בלוגרים בעלי רצון לעזור, והבזק קצר של תקווה לשיפור התשתית, לא יכולתי להתעלם מכל מה שקורה מסביב. שמורת הטבע נובלת והיה קשה יותר להגן על גבולותיה. באופן אישי אני גם נמצאת בתהליך הבראה גופני ונפשי, ולהחזיק את הכל ביחד היה לי נורא נורא קשה. עכשיו אני מתכוונת לקחת חודשיים שלושה של חופש, לפני שאני מחליטה על דרכי הלאה. אויש אני נשמעת כל כך כמו גדעון סער ;) 

** לבלוגרים, לעיתונאים שהם בלוגרים, ולעיתונאים בכלל: אם התכוונתם לשתף או לצטט מהפוסט הזה Please don't. זה הבלוג האישי שלי, לא בלוג המערכת, ואני מרגישה שאני רוצה לשתף. אולי החיים שלי לא כאן אבל ישרא-בלוג זה גם הבייבי שלי וגם מקום המפלט שלי. אל תפרו את החוזה הפרטי-הבלתי-כתוב-והאינטימי, ביני לבין הקוראים הקבועים.

אם אתם חושבים שיש בזה עניין לציבור או שאפשר להשפיע על ההחלטה, זה לא המצב. מחודש מרץ אני מחזיקה בציפורניים את המשרה שלי כדי שיהיה בנענע10 סנגור של קבע, שיסכל כל נסיון לסגירה. בשלב הזה כבר נגמר במה להחזיק. אני מעריכה באמת ובתמים את ההנהלה החדשה (למרות שהם מפטרים אותי. זונות!) וסומכת שישרא-בלוג יישאר באוויר וימשיך לתפקד. אני ממש מקווה שלא אתבדה אבל גם אם כן יש ארסנל של בלוגרים שמרגישים כמוני ויעשו הרבה כדי שלא נרד מהאוויר.

זהו, הנה סיפרתי. עכשיו גם אתם יודעים.