ב-29.9.2002 התיישבתי על המחשב ופתחתי את הבלוג הראשון שלי בישרא-בלוג תחת הכינוי kuksta. מספר הבלוג הראשון היה 1669 אבל האמת היא שלא הבנתי בזה כלום, וחשבתי שההרשמה לא התקבלה. חזרתי על כל התהליך מהתחלה עם בלוג חדש, וכך יצא שבמשך יותר משנה איכלסתי את בלוג מספר 1670.

מוקדם יותר בספטמבר, ב-1.9.2002 ליתר דיוק, פתחה חברתי הטובה את הבלוג הראשון שלה בישרא-בלוג. אין לי מושג איך היא שמעה על ישרא-בלוג (או שאני לא זוכרת, כן, יותר סביר שאני לא זוכרת) אבל המטרה הראשונית הייתה לשמור איתה על קשר קבוע, שיחליף את המכתבים הארוכים שנהגנו לכתוב אחת לשניה. 

אם ד' היא האמא הבלוגרית שלי אז יריב המייסד הוא האב הבלוגרי. כמו אב טיפוסי, יריב היה עבורי שילוב של משורר עם נגיעות ניתוק רגשי. אני חושבת שרוב הבנות שכתבו בישרא בתקופתו סבלו מסימפטומים של תסביך אלקטרה (כמו אדיפוס רק לבנות), בשלב כזה או אחר. הנה הפרוייקט לכל בלוג יש שם מאת "דע את היריב".

אנקדוטות מחיי הבלוג
 

כמו לכל תינוק גם לבלוג יש דברים שבדיעבד קשה להאמין שהם קרו. הנה כמה מהם:

* בזכות הבלוג הכרתי המון כותבים מוכשרים. עם ש. כהן מזגנים גם שכרתי דירה יותר משנתיים. יחד השתתפנו בפרוייקט המקרר של דודה מלכה ולראיה (כל קשר שלי לירקות בתמונה מקרי בהחלט). הדודה בעצמה חיברה בנינו ואף צילמה קטע של שלושתינו ל"מחוברות", העונה הראשונה.

* במקום עבודה כלשהו גילו את הבלוג שלי וכמעט פוטרתי. אסור לי להגיד איזה מקום כי חתמתי על מליון טפסי סודיות שאסור לי לספר על הסכמי הסודיות. מהתקרית המבלבלת אני זוכרת את הבוס מושיב אותי במשרדו מקריא לי את אחד הקטעים האחרונים, בו אני מספרת איך עשיתי ביד בשירותים של המשרד.

* הייתי חלק מצוות של 4 בלוגרים שכתבו את "אייזק", התופעה הישרא-בלוגרית שקיבלה ערך משלה בויקי-תרבות. המטרה של הבלוג הייתה להגיע תוך חודש ל-10,000 כניסות (אז זה היה המון). החוק הבלתי כתוב היחיד היה שבכל מקום שבו נגיב נעשה זאת עם אייקון שווה נפש  והתגובה תהיה "מאוד מעניין מה שאמרת. תודה".

* תקופה ארוכה חשתי מוזנחת כי לא הזכירו אותי באמצעי תקשורת, בתקופה שבה זה היה אות כבוד לכל ישרא-בלוגר שמכבד את עצמו. לבסוף התפרסם קטע שלי במגזין של מעריב, "מותק" ז"ל אותו ערכה הבלוגרית הישראית "גברת עם סלים". אחר כך כתבתי בו גם כמה קטעים עליהם שילמו לי (לראשונה!), ואפילו הצטלמתי בסטודיו של מעריב לצורך כתבת "הכירו את הכותבים". החיים במסלול המהיר של התקשורת הישראלית בייבי.

* זכיתי במקום שני בתחרות אמנות שהתקיימה בבלוג של "הדוגמנית". המקום הראשון זכה לסטיילינג אישי של אשת המיסתורין. אפילו אחרי שהפכתי למנהלת ישרא-בלוג אני לא יודעת מיהי הדוגמנית, ולצורך העניין גם לא מיהו מוזטל :(

* ב-2009 שרקתי במשרוקית ועזרתי לחשוף שחיתות בתחום שהפך היום לגמרי נורמטיבי - תוכן שיווקי בבלוגים. שלחתי לעידוק, אבי חדר 404 האורגינל מישרא-בלוג, מיילים שקיבלתי מהיח"צנית והתראיינתי לעין השביעית בכתבה שכותרתה "קנה לך בלוגר".

* החבר'ה שלי, אלו שאיתם חוגגים ימי הולדת, חנוכות בית, לוויות ושאר אירועים שמחים, הם כולם יוצאי ישרא. אנחנו קבוצה של אנשים מאוד שונים ובכלל לא בטוח שהיינו מתחברים ללא ישרא-בלוג. גם מועדון הספרות האינטימי שלנו, שנפגש אחת לחודש על מנת לאכול ולדבר על הספר האחרון, הוקם בבלוג זה ממש. המועדון מונה 5 בנות, שמתחלקות ל-3 בלוגריות ו-2 מגיבות. זה הגיוני כי לא כל הקוראים האדוקים הם גם כותבים ואם כן הם עושים זאת עמוק למגירה.

* אני מחשיבה בלוגרים מישרא-בלוג, אפילו כאלו שמעולם לא פגשתי, כחברי אמת. לפעמים אפילו יותר מאשר אנשים שאני יודעת עליהם הרבה יותר פרטים יבשים או שאני מכירה יותר זמן. ככה זה, אי אפשר להסביר, זה משהו שקושר בנינו. מינימום כמו שירות מילואים. 

* שנה לאחר שהבלוג שלי נפתח, הגיע לפלטפורמה הזו גם אהוביק. נפגשנו אחרי יומיים בלבד בהם הגבנו אחד לשני. זה היה אמור להיות סטוץ.
אחרי כמעט עשר שנים של טלטלות, פרידות, התאהבויות ושברונות לב, במהלכן מעולם לא שכחנו אחד את השני, התחתנו ואנחנו מאושרים. אוח כמה דביק. 

אני מרגישה שיש לי עוד מלא לכתוב אבל אם אני לא אפסיק כאן יש סבירות גבוהה שיום ההולדת יחלוף.

ואלו 12 שנות התהילה שלי :)