אי אפשר לומר שזה בא בהפתעה. היו סימנים מקדימים ובעיקר הרבה זמן להתכונן, אך שינויים תמיד גורמים איזה ניענוע בעלים החיצוניים של הנפש, אפילו לאנקה עמוקה וחורקת בגזע העץ. 

תחילה שעון החורף חותך שעה של אור. הגשם הכבד מסכל מסעות אופניים ואז מנחס את ההליכה הרגילה עם כפכפי אצבע. ואין כמו כפכפים כדי לסמן את הקלות שבה החיים מתנהלים בקיץ. שמלה דקה מועברת דרך הראש, כפות הרגליים מושחלות דרך הכפכפים, ותוך רגע וחצי הייתי כאן, עכשיו אני כבר במקום אחר.

יש כבר איזורים שצריך לכסות. כפות רגליים, ירכיים, כתפיים, וזרועות. מרווח של ערב עם רוח. מושגים כמו גרביונים ומגפונים מתגנבים חזרה ללקסיקון, והכל הופך מסורבל יותר.

אז נכון, ברוב הימים שיבואו, אפילו אלו שיגיעו עם החורף, לא יהיה גשום או קר מדי. השמש לא תברח לשום מקום אבל יהיה הרבה פחות קל. תחושת החופש התמידי ליד הים תיבלע בתוך קפיצות מעל שלוליות. אי אפשר להכחיש את השינוי, גם לא צריך, כי העונה הבאה תהיה יפה כקודמתה. זה הרווח הזה בין הקיץ לסתיו שצריך לעבור, רווח בלתי מורגש או מרגש עבור אחרים. אותי שינויים מטלטלים עדיין.

המפתח לצוללת עבר השבוע רשמית לאביהוא. בחודש של החפיפה למדתי לסמוך ולהאמין שהוא לוקח את התפקיד בשיא המוטיבציה. בדומה לאילנה שלקחה אותו מיריב ובאותה תחושת שליחות בה לקחתי אותו מאילנה, עכשיו הוא רותם לעזרתו את יראת הכבוד ואחראיות. שיחררתי את חובותיי האחרונים ומהיום אפשר לומר שאני מנהלת ישרא-בלוג במיל'. 

את החודשיים הקרובים אני מתכוונת להקדיש לשיקום אישי וגמילה מחומרים ממכרים. האמנות מחכה שאחזור אליה, אולי גם הכתיבה. יש עוד שינויים באופק, מעברים, התבגרויות, אמון שאני מפחדת אבל מתחילה לתת, מבלי לתסרט את האכזבה ולהיות פתוחה להצלחה.

ראשון בנובמבר, ברוך הבא לעולם
וברוך תהיה גם אתה קעקוע שלישי של עוגן

הצורה והתזמון מכל מיני סיבות 
אחת מהן היא ציטוט מהאיגרת אל העברים (הברית החדשה)

או לפעמים רק

Love Anchors the Soul