תמיד חשבתי שמסיק זה משהו ששמאלנים וערבים עושים יחד במטעים. במציאות, כדי להשתתף בפסטיבל "ראשון במסיק 2015" יצאתי לטיול שנתי עם עיתונאים ובלוגרים. הפסטיבל, שנמשך יומיים, הגיע לשיאו ביום שני ברמת הנדיב, בהכרזת הזוכים בתחרות שמן הזית הישראלי הסוערת.

הגשם והחורף פגעו בתכנון המקורי לראות קצת טבע, וכך שיצא שהסיור התרכז באיזור החם שבין עמדת הארנצ'יני במילוי פטריות, לבין הבופה של הברבוניה הצלויה. באמצע המינגלינג הונח שולחן אבירים ארוך ועליו עשרות בקבוקי שמן זית, חתיכות לחם טרי וצלוחיות לטבילה.

לקחתי את תפקיד הטועמת ברצינות תהומית וניסיתי את כל השמנים על בסיס הגרפיקה של התווית שנראתה לי הכי מושכת. אני מודה שאפילו עשיתי טבילה חוזרת. בחצי השעה הבאה התוודעתי לזנים כמו הפיקואל הספרדי והקורטינה האיטלקי ואפילו פיתחתי טעם אישי. בדומה ליינות, אני מעדיפה את הקלילים המתוקים על פני החריפים והמרירים. אפילו הספקתי להתאהב בשמן הזית של "שרהל'ה", שזכה במסיק הראשון ב-2012, אבל מבחינתי הוא הכי 2015.



צילום: יח"צ וסמסונג גלקסי S4
 

שבעה ומפוטמת המשכתי לחלק של נאומי התודה, עיקרן לפרופסור שמעון לביא מהפקולטה לחקלאות ברחובות, איש חביב ומסביר פנים בעל שם עולמי במחקר זני זיתים.



 פרופסור לביא בכל גווני הזית

נחשפתי לטלטלה הגדולה שעבר הענף כאשר מועצת הזיתים התפרקה. המגדלים הקטנים נותרו לבד במערכה בזמן צניחת מחירים, ייבוא זול, זיופים ועירבובים שיסמרו את הנבטים בתוך הסלט שלכם.

מאז נוסד ענף הזית במועצת הצמחים, ונולד התו שמבטיח ששמן הזית כתית מעולה, טהור, ולא שימש מעולם כשמן מוסכים.

היה אפילו תחקיר בכלבוטק, שמומלץ במיוחד למי שאוהב לשמוע את רפי גינת אומר "לא ראוי למאכל אדם", "כבישה קרה" ו-"שמן גפת" (מילה שחייבים להכניס איכשהו לשימוש יומיומי).





בתחרות זכו בתי הבד "נגבא", "משק הילמן" ו"משק לוין" ליצרנים קטנים, בינוניים וגדולים בהתאמה. 

תודה לנילי ממן, חברתי, על זמן איכות שבילינו בצילומי גבעות בוציות.

* התשובה במהופך
(תיז ןמש)