24 שעות לפני ההופעה ההיסטורית של רובי וויליאמס בפארק הירקון הופעל נוהל "טיול שנתי".
זה אומר שאני נלהבת מההופעה כבר חצי שנה וב-24 השעות הקרובות צפויים להישבר כמה שיאי ההתרגשות.

רובי הוא האליל הבריט-פופ / רוק, ובשנים האחרונות גם סווינג, הבלתי מעורער שלי. ואני מתה על בריטים.

מימי להקת הבנים החצופה Take that ועד חביבי קרבות האוכל TRAVIS

בגיל 17 התמקם מול המיטה שלי פוסטר של טייק דאת בחוטיני (רובי קיצוני ימני):

מחר אחזור מנטלית לתקופה בה רובי פרש מלהקת הבנים ולמרבה ההפתעה הצליח אף יותר. לבד היה קל יותר להבחין בשילוב הייחודי בין ערס שחצן לג'נטמלן בריטי. מכוער ומושך במידות משתנות. מכירים תלל אביביםים מניאקים רגישים ומנותקים? אז כזה וגם דו-קוטבי, מכור לקוק ולחוסר סיכוי באהבה. קלישאה ומורכבות שמצליחים לחיות (לפעמים יותר, לפעמים פחות) בפרפורמר מופלא שנולד בשביל הבמה.

היה ברור לי שהפעם אני הולכת על הפול מונטי וקונה כרטיס לטבעת הזהב, יעלה כמה שיעלה. כנראה שלפני חצי שנה היה לי יותר כסף. מחר אני מצטרפת למעריצים שכבר היו בהופעה שלו באמסטרדם ויודעים לבוא כבר ב-11 לבדיקת סאונד. אין לי מושג איך ממתינים מ-11 בבוקר ועד 21:30, בשנות ה-20 שלי לא הייתי כל כך משקיענית. אני מניחה שקצת מאנצ' ואווירת מעריצים תעזור לשרוד את ההמתנה ולראות את האליל הגמד מתוך הנחיר ממש.

אחרי הכל הוא היה פסקול חיי בשנות המילניום ובעשור הראשון של הבלוג: בתקיעות, בפרידות, בדרמה, בדיכאון, בהתרוממות. תמיד מבין את מה שעובר עליי ותמיד יוצא חזק. בדרך לעבודות שהתחלפו עם אותו הדיסקמן, עד שגם הוא כבר לא שרד. גם אני במקום שונה לגמרי אבל בא לי ממש להגיד שלום ולחבק את מריאט של העשור הקודם.

שמה קישור לכמה משירים החביבים עליי, אם גם אתם רוצים להצטרף לאווירת חג הרובי הראשון שלי.

Trippin

Rock DJ

Supreme

Come Undone

She's the one

Me and my Monkey live

The Road to Mandalay