לאחרונה זיהיתי בעברית המדוברת סביבי ביטויים נפוצים, שבהם כולנו נוטים להידבק, בין אם נרצה ובין אם לאו.
מצורפת פרשנותי כצופה וחובבת לינגוויסטיקה.

עולם: תואר (דגש בל') - מילת תואר שמחליפה במידה רבה את "סוף" או את "אין לתאר" כדי להדגיש כמה המתואר הוא "אחד הטובים אם לא ה...". מדובר בשדרוג קל למי שמילותיו לא מספיקות או אינן רוצות להתחבר. באופן כללי הדבר הכה מדהים לא צריך לגזול יותר ממילה אחת ודי.
כיוון שעולם יכול להיות גם שלישי וגם מפותח, הדובר אינו מתחייב בעצם, ויכול לחזור בעצמו בכל עת.
דוגמאות: 1. אז איך הייתה ארוחת הצהריים שלך? עולם! 2. תשמעו, הרכבת הזאת זה עולם. 3. אני כל הזמן אומר עולם, מי אני? מר עולם.

נדיר: תואר -כמו בהגדרה הקודמת, גם נדיר נועד לתאר דברים שנתפסים חיוביים ומשמחים בעיני הדובר, על ידי שימוש במילה אחת לא ארוכה מדי. העניין הנפלא עם התואר "נדיר" זה שהוא משמש תואר לדברים נפוצים במיוחד, ללא ייחודיות כלשהי או בעלי תכיפות מפגש גבוהה. דוגמאות: 1. ואי הייתי אתמול בחתונה בגן אירועים, חתונה ממש נדירה. 2. החציל בטחינה טעים לך? שתדעי שזו מנה נדירה אצלינו.

חיימי: כינוי - הלחם של המילים "חיים שלי" ובו פניה חברית לאדם המוכר באופן כללי בלבד. מדובר על ההתקדמות הטבעית של התואר "אחי", המודבק לאנשים זרים לגמרי ומבקש ליצור קרבה אינסטנט, ללא היכרות מוקדמת. היות ואחים יכולים להיות הרבה, השילוב של "חיים שלי" או "חיימי" מצביע על הדמות החשובה ביותר בחיי הדובר, על אדם שמסמל את המשמעות לחיים עצמם. לעיתים, במקום להיות גורם מקרב, המילה מדגישה את הריחוק והפער בין הדוברים. דוגמאות: 1. הוט שלום מדברת ליאת. כן חיימי, את יכולה לעשות לי טובה ולנתק אותי מהכבלים? 2. אז איפה למדת אחרי הצבא? חיימי אני למדתי באוניברסיטה של החיים.

יש גם לך דוגמאות למורפולוגיה לשונית? שתפי!