כשיהיה לי זמן וכוח ואני לא אגיד אה, יום אחד אני עוד אעשה את זה, כשיהיה לי חדר או סטודיו משלי.

אאסוף בכל יום בדיוק שתי ספוגיות שהוצמדו לעיניים מאופרות. על כל אחת מהן יהיה סימן של אייליינר, צבע רקע ורדרד וסימני ריסים. בכל יום אותו איפור. אשים אותן אחת על השניה, כמו בטור אינסופי, ואאגור אותן שנה או יותר. הן יעלו וירדו בחלל כמו אישונים מקפצים, יחזרו על עצמן כמו השתקפות, כמו סדרת חלקיקי תמונות של רגע אחד מפורק ביום.

אפסל בשעווה ובה טבועות שיערות שנמרטו בחום ובכוח מהעור. את הצד עם השיער אציג כלפי חוץ ובפנים תהיה השעווה החלקה. אעשה ממנה גולם או פרפר קוצני, מהרבה שעווה והרבה שיערות גוף. יהיו שם שיערות מכל מקום שבו הן עדיין צומחות, עדות למלאכת טיפוח סאדיסטית שהולכת ונעלמת, כמו השיערות עצמן.

אצלם כל מקום שבו אראה את תאריך ה-28 במאי. על שקיות חלב, על אירועי שבוע הגימלאי, על כרטיס אוטובוס, מסיבות רחוב, הופעות בינלאומיות, משחקי ראווה וכולם יהפכו לקולאז' אינסופי של אותן הספרות.2 לזוג ו-8 לאינסוף, אביב אינסופי עם דובדבנים, פרחי פלומריה, צלמיות יפניות, תינוקות של חיות פפיונים ורודים.