רציתי לכתוב קצת על האכילה והקיבה אבל לא כל כך הצלחתי להתרכז כי אני לא מפסיקה לזמזם את השיר שבכותרת. ואז מישהי כתבה איפשהו שהקליפ של השיר "סקינופובי". הלכתי לראות, ועכשיו אני גם לא יכולה להוציא אותו מהעין.

זה לא קרה לי מאז שא.ב. סוקרטס הרס לי את החיים עם הקליפ של SIA ומפה לשם נהיה לי כבר פוסט מוסיקלי.

ברדיו של האוטו היא נשמעה שחורה מלידה. בהאזנה בלתי מזויינת שמעתי כמה "בוטי, בוטי", שמקושרים עם האנטומיה של הבגאז', האהוב כל כך על ניקי מינאז'.

הבימאית של הקליפ (פאטימה רובינסון האפרו-אמריקאית) הצליחה לשחק עם הפער שמרגיש כל מי ששומע את השיר, ויצאה אמירה מעניינת ומשעשעת לגבי יחסי שחורים-לבנים, נשים-גברים, שמנות-רזות. 

האווירה של הקליפ פסטלית, מין חלום פרברי אמריקאי של "עקרות בית נואשות" שבו הילדות טובות, ואהבה היא שאיפתן היחידה. בפרבר הכה האמריקאי הזה הכל בצבע מסטיק רך, מלא פרחים וכלים נאים. מוזר פתאום שברקע יש רקדניות שחורות, וגם הן לבושות כבובות בארבי או רקדן שמן כנער קולג'. הגיבורה בהירת עור אבל רגע, בעצם היא שייכת לציבור מדוכא אחר של נשים מעל מידה 2.

על פניו זה שיר "נערות גדולות אתן יפיפיות" קלאסי, ההופך את התפקידים ודוחף את הדוגמנית הרזה הצידה, ועושה את זה עם קאץ' פרייז מוצלח פלוס פלוס: "כל סמ"ר שלך סבבה, מלמטה עד למעלה". לקאץ' פרייז, אגב, יש קטע ריקוד משלו, עם פוטנציאל להפוך לתנועת גאנגאם סטייל חדשה (ראו הוזהרתם).

צלילי הבאס מרפררים ל ASS ואני גם חושבת ש TREBLE זה בעצם ציצי. אם ניקח את הביטוי השגור TITS & ASS או אפילו הקיצור T & A עם האווטפיטים הילדתיים בקליפ, נראה לי שיש פה התחכמות חמודה מהאומה שהפכה את ה FUCK ל FUDGE. אחר כך השיר מפיח תקווה באחוות הנשים עם "אמא אמרה לא לדאוג בענייני גזרה", שהוא סוג של חזיון תעתוע ביחסי אמא-ובת, ומתרסק ב"כי בנים אוהבים לתפוס משהו במיטה". כאילו הסיבה היחידה שלך לא להרעיב את עצמך זה כי בסתר גברים אוהבים שמנות. פחחחח

מה שאני הכי אוהבת בילדה בת ה-20, מייגן טריינור, זה לא זה שהיא רוכבת על העצמת נשית כדי לטשטש את הלסת המרובעת שלה, או את זה שהיא פקאצה אמריקאית טיפוסית. אני אוהבת לשמוע אותה בגלל את ה-S וה-T השורקות שלה. לא הקצב המגניב, הבאס המטריף או הקליפ המעיף - חוסר שלמות זה הדבר שהכי נחוץ לנו היום. מתולתלות ובעלות שיער קצר על שערי מגזינים? וולקאם!

נ.ב. מתי התאומות מלול הפכו לשלישייה?

בחיפושיי אחר דגנים נטולי גלוטן הגעתי עד לגילוי חדש ושמו אמרנט. גאד מה שאנשים מוכנים לעשות בשביל שיהיה להם קצת אוכל מגוון (ובעיקר להימנע מכוסמת בקיץ). זה גם לא באמת דגן, בעצם משתמשים בזרע האמרנט כמו בדרום אמריקה, כחומר גלם למאכלים דמויי קינואה, אורז וכדומה. זכרתי את השם אמרנט מלחם ארז, שם הוא עיטר בהצלחה מרובה איזה לחם דשן והיה מצפצפץ בפה, קצת כמו שומשום אם תרצו. האמת היא כשהבאתי אותו הביתה לא בדיוק ידעתי מה אני אעשה איתו אבל יש לי כבר מזווה מכובד עם מלא תבלינים ואגוזים. מקסימום הוא היה מארח להם חברה.

נתקלתי במתכון הזה של מיה כהן שטרקמן ולמרות שאני מאוד נרתעת מדייסות היו לי החומרים אז החלטתי לנסות.

* 1 כוס חלב אורז - אני שונאת חלב אורז או חלב סויה או כל חלב אחר אבל חלב פרה לא עושה לי טוב, במיוחד לא בכמות של כוס. יש חלב אורז שאני לא יודעת אם הוא חדש אבל לי הוא חדש ושמו vitariz ואני קונה את הגרסה שלו עם שקדים, מתקתק, עדין וממש ממש טעים.

* 3 כפות אמרנט - פחחחח שלוש כפות, צריך משהו כמו חצי כוס.

* כשתי כפות חמוציות - אני משתמשת בחמוציות ברכז תפוחים, שהן בלי סוכר תעשייתי אבל אפשר להשתמש גם באופציה עם סוכר.

* כפית סוכר חום - ממש מיותר. אני החלפתי בפעם הראשונה באגבה אבל עם החמוציות והמתקתקות של החלב אורז-שקדים זה יצא מבחיל. לוותר בקלות.

שמים את כל אלו על האש ומשאירים ל-5-10 דקות עד שזה נהיה עיסתי-דייסתי.

מוציאים ומוסיפים כשתי כפות של אגוזי מלך שבורים. במתכון כתוב פשתן טחון בשביל הסיבים, אני שמה זרעי צ'יה בשביל הבריאות.

זה נראה די דוחה אבל זה ממש ממש טעים. אני קמה בהתרגשות שהאוכל הראשון שלי יהיה טעים. זו גרסה מעולה לדייסת קוואקר או קורנפלקס של בוקר, קונספטים שמעולם לא התחברתי אליהם, כנראה בגלל שלא היה לי טעים.

זה יוצא ככה:

ואז מערבבים וזה שוב נראה כמו משהו שמישהו כבר אכל פעם.

היום לא הלכתי לעבודה כי אני ממש מכווצת מכאבי מחזור פוי. בחודשיים האחרונים היו לי מחזורים קלים כי ביום הראשון שלהם יצא לי להיות בשיעור יוגה ועשיתי את התרגול הרגוע שמתאים ליום הראשון. יצאתי עם המון כוח ובמשך הימים הבאים הייתה לי זרימה קבועה ואפס כאבים. אין לתאר את ההבדל בין החודש הזה, כשהשיעור לא נפל על היום הראשון.

אחרי החגים המורה שלי ליוגה תפתח את תרגולי היוגה לנשים לעוד מתרגלות ובטח תוסיף עוד תירגולים אז אני ממליצה בטירוף, כמו בית קפה קטן וסודי בבלי. היא השביעה אותי לעבור לאיריס קאפ או מון קאפ שזה משהו אקולוגי ורב שימושי, ואמור לשחרר מהתלות הבלתי נסבלת בטמפונים. זה נראה קצת כמו לדחוף קרוקס לתוך הכוס, מקווה שההרגשה לא כזאת גרועה.