ב-29.9.2002 התיישבתי על המחשב ופתחתי את הבלוג הראשון שלי בישרא-בלוג תחת הכינוי kuksta. מספר הבלוג הראשון היה 1669 אבל האמת היא שלא הבנתי בזה כלום, וחשבתי שההרשמה לא התקבלה. חזרתי על כל התהליך מהתחלה עם בלוג חדש, וכך יצא שבמשך יותר משנה איכלסתי את בלוג מספר 1670.

מוקדם יותר בספטמבר, ב-1.9.2002 ליתר דיוק, פתחה חברתי הטובה את הבלוג הראשון שלה בישרא-בלוג. אין לי מושג איך היא שמעה על ישרא-בלוג (או שאני לא זוכרת, כן, יותר סביר שאני לא זוכרת) אבל המטרה הראשונית הייתה לשמור איתה על קשר קבוע, שיחליף את המכתבים הארוכים שנהגנו לכתוב אחת לשניה. 

אם ד' היא האמא הבלוגרית שלי אז יריב המייסד הוא האב הבלוגרי. כמו אב טיפוסי, יריב היה עבורי שילוב של משורר עם נגיעות ניתוק רגשי. אני חושבת שרוב הבנות שכתבו בישרא בתקופתו סבלו מסימפטומים של תסביך אלקטרה (כמו אדיפוס רק לבנות), בשלב כזה או אחר. הנה הפרוייקט לכל בלוג יש שם מאת "דע את היריב".

אנקדוטות מחיי הבלוג
 

כמו לכל תינוק גם לבלוג יש דברים שבדיעבד קשה להאמין שהם קרו. הנה כמה מהם:

* בזכות הבלוג הכרתי המון כותבים מוכשרים. עם ש. כהן מזגנים גם שכרתי דירה יותר משנתיים. יחד השתתפנו בפרוייקט המקרר של דודה מלכה ולראיה (כל קשר שלי לירקות בתמונה מקרי בהחלט). הדודה בעצמה חיברה בנינו ואף צילמה קטע של שלושתינו ל"מחוברות", העונה הראשונה.

* במקום עבודה כלשהו גילו את הבלוג שלי וכמעט פוטרתי. אסור לי להגיד איזה מקום כי חתמתי על מליון טפסי סודיות שאסור לי לספר על הסכמי הסודיות. מהתקרית המבלבלת אני זוכרת את הבוס מושיב אותי במשרדו מקריא לי את אחד הקטעים האחרונים, בו אני מספרת איך עשיתי ביד בשירותים של המשרד.

* הייתי חלק מצוות של 4 בלוגרים שכתבו את "אייזק", התופעה הישרא-בלוגרית שקיבלה ערך משלה בויקי-תרבות. המטרה של הבלוג הייתה להגיע תוך חודש ל-10,000 כניסות (אז זה היה המון). החוק הבלתי כתוב היחיד היה שבכל מקום שבו נגיב נעשה זאת עם אייקון שווה נפש  והתגובה תהיה "מאוד מעניין מה שאמרת. תודה".

* תקופה ארוכה חשתי מוזנחת כי לא הזכירו אותי באמצעי תקשורת, בתקופה שבה זה היה אות כבוד לכל ישרא-בלוגר שמכבד את עצמו. לבסוף התפרסם קטע שלי במגזין של מעריב, "מותק" ז"ל אותו ערכה הבלוגרית הישראית "גברת עם סלים". אחר כך כתבתי בו גם כמה קטעים עליהם שילמו לי (לראשונה!), ואפילו הצטלמתי בסטודיו של מעריב לצורך כתבת "הכירו את הכותבים". החיים במסלול המהיר של התקשורת הישראלית בייבי.

* זכיתי במקום שני בתחרות אמנות שהתקיימה בבלוג של "הדוגמנית". המקום הראשון זכה לסטיילינג אישי של אשת המיסתורין. אפילו אחרי שהפכתי למנהלת ישרא-בלוג אני לא יודעת מיהי הדוגמנית, ולצורך העניין גם לא מיהו מוזטל :(

* ב-2009 שרקתי במשרוקית ועזרתי לחשוף שחיתות בתחום שהפך היום לגמרי נורמטיבי - תוכן שיווקי בבלוגים. שלחתי לעידוק, אבי חדר 404 האורגינל מישרא-בלוג, מיילים שקיבלתי מהיח"צנית והתראיינתי לעין השביעית בכתבה שכותרתה "קנה לך בלוגר".

* החבר'ה שלי, אלו שאיתם חוגגים ימי הולדת, חנוכות בית, לוויות ושאר אירועים שמחים, הם כולם יוצאי ישרא. אנחנו קבוצה של אנשים מאוד שונים ובכלל לא בטוח שהיינו מתחברים ללא ישרא-בלוג. גם מועדון הספרות האינטימי שלנו, שנפגש אחת לחודש על מנת לאכול ולדבר על הספר האחרון, הוקם בבלוג זה ממש. המועדון מונה 5 בנות, שמתחלקות ל-3 בלוגריות ו-2 מגיבות. זה הגיוני כי לא כל הקוראים האדוקים הם גם כותבים ואם כן הם עושים זאת עמוק למגירה.

* אני מחשיבה בלוגרים מישרא-בלוג, אפילו כאלו שמעולם לא פגשתי, כחברי אמת. לפעמים אפילו יותר מאשר אנשים שאני יודעת עליהם הרבה יותר פרטים יבשים או שאני מכירה יותר זמן. ככה זה, אי אפשר להסביר, זה משהו שקושר בנינו. מינימום כמו שירות מילואים. 

* שנה לאחר שהבלוג שלי נפתח, הגיע לפלטפורמה הזו גם אהוביק. נפגשנו אחרי יומיים בלבד בהם הגבנו אחד לשני. זה היה אמור להיות סטוץ.
אחרי כמעט עשר שנים של טלטלות, פרידות, התאהבויות ושברונות לב, במהלכן מעולם לא שכחנו אחד את השני, התחתנו ואנחנו מאושרים. אוח כמה דביק. 

אני מרגישה שיש לי עוד מלא לכתוב אבל אם אני לא אפסיק כאן יש סבירות גבוהה שיום ההולדת יחלוף.

ואלו 12 שנות התהילה שלי :)

ואווו איזו הופעה! אני לא חושבת שמישהו יכול להיות מאוכזב ממה שהיה בליל אמש בפארק הירקון. JT עלה בלי איחור אופנתי,  בא לתת עבודה לא להראות שהיה וללכת. במקום להחליף תלבושות הוא נשאר עם אותו לוק סקסי ועבד קשה יותר מהרקדנים שלו, למרות שזה נראה כאילו הוא מחליק באוויר בלי שום מאמץ. 

מה לא היה שם? כל הלהיטים שמזיזים ישבנים בלי שליטה. המון whatsupp tel aviv, ani ohev otchem ואפילו yalla balagan אחד. הוא עבר על כל הקהל, כמה פעמים, לבדוק שכולם נהנים. אלה שמאחור, אלה שבצד, הזונות שבגולדן רינג. אם היו ביניהם מי שדאגו שיכירו רק את cry me a river היה ממש ברור שזה לא המצב. אפילו אם לא חשבתם שהם של ג'סטין, אתם מכירים הרבה יותר שירים שלו משנדמה לכם, כי הם פסקול שנות ה-2000. 

היו גם קטעים מקפיצים וגם חלקים שקטים ורומנטיים. מישהו הציע נישואין לחברה שלו כי הוא הבטיח שיעשה את זה אם ג'סטין יירד לצלם איתה סלפי. לא סובלת הצעות נישואין המוניות אבל משום מה, בליווי הכומר טימברלייק, זה היה צ'יזי רק במידה.

שום דבר בו לא זועק "חתיך קלאסי". יש לו שיער מתולתל ובהיר, עיניים שקועות ואף לא ברור. כנראה שמה שעושה אותו הרבה יותר מחננה לבנבן זה שילוב של ביטחון עצמי נטול שחצנות, ותחושה של ג'נטלמניות שנוטפת מההופעה שלו.

הנסיך ביצע להיט של אלביס, מחווה לג'קסון והציג טענות מאוד משכנעות כטוען לכתר. חוץ מכלי הריקוד היו עוד המון כלים על הבמה, מסודרים בתזמונת מוטאון, בקלאס הוליוודי ישן. היה אפילו כיסוי בלוזי לתפארת עיר הולדתו ממפיס ואז זה כמעט נגמר ב sexyback אבל נשאר עוד קצת שהספיק בדיוק ל Mirrors

את הדרך חזרה עשיתי על האופניים שלי, מתודלקת חזק באדרנלין, לגמרי הופעה של מקצוען, פאן טהור והימור מוצלח לתוכנית יום הולדת 38 שלי. בכלל בכלל לא מובן מאליו.

אני אוהבת להיות חופשייה ביום הולדת ובעיקר להרשות לעצמי לשים עוד פחות זין. אתמול, ביום המיועד, יצאתי לפסיכולוגית, אכלתי ארוחת בוקר והלכתי לחוף בוגרשוב נטולת סלולר. זו הפעם השנייה שלי העונה בים. בפעם הראשונה טיילתי עם הכלבה ונמשכתי כמו דמות בסרט מצוייר לריח של פאי. עכשיו כבר הגעתי עם בגד חוף חדש וקליל עד בלתי שקיל. אהוביק היה אמור לפגוש אותי בחוף אבל לא מצא אותי או את האופניים שלי.

ממיטת השיזוף הבחנתי באישה שרירית עושה מסאז' לתייר רוסי. נפלה לי טוב, חשבתי לעצמי והחלטתי בו במקום לשכור את שירותיה. החיים בחוף כאלה קלים, כאילו לא מפריד בינו לבין העיר רצועה צרה של חול. לרוב אני מרגישה בבית הגידול הטבעי שלי בין בנינים אבל הים עדיין פראי גם כשהוא רגוע, מין איתן טבע מרשים שלא ניתן לאלף בשוברי גלים.

בינתיים קראתי את "אבירי הדרך" מאת מייקל שייבון. נובלה קטנה שמתאימה בול לתיק של הים ולאווירה הכללית של חופש. כשהמסאז'יסטית סיימה עם הקליינט הקודם קראתי לה אלי והתמסרתי לחצי שעה של קצת מכל דבר. באופן לא צפוי זה היה המסאז' הכי טוב שקיבלתי בחיים שלי, וזה לא בגלל היום הולדת או האווירה. היא פשוט טובה, לשה את השרירים במסירות ובחוזקה מבלי "לפרק". לכתוב על זה עושה לי כזה חשק לחזור לשם ומייד.
 

כששבתי הביתה אהוביק אמר שאני מאוד סקסית ככה עם שיער פרוע. במייל בדיוק הגיעה הצעת המחיר מבעל המקום בו אנחנו מתעתדים להתחתן ועשינו את הסלקציה בין קבבון לסינטה המגולגלת לאורחי החתונה (רק בלי הקבבון. גם פרגיות לא יהיו, שתדעו). הוא הכין לי שקשוקה ועשינו שנ"ץ משותף.

כשהתעוררנו הגיע המתווך עם קונה פוטנציאלית לדירה שבבעלותו של אהוביק. בינתיים לא נראה שנקבל את המחיר המבוקש ולכן גם לא נצטרך לפנות אותה בקרוב. במקום זה יש לנו חתונה קרובה לתכנן. לא בשנה הבאה אלא כבר הקיץ ואז יוצאים לירח דבש בחגים. זה מאוד מרגש את שנינו. בערב ההחלטה ויום למחרת הרגשתי כאילו המעיים שלי הפכו לתולעת ענקית וחסרת מנוחה. שמחה והתרגשות אפפו אותי ואיתן הגיעה גם החרדה התהומית של "מה אם זה צעד מאוד מאוד לא נכון כרגע?". את אותה חרדה חוויתי ביומיים הראשונים של המעבר עם אהוביק. מאיך שזה הסתדר בסוף הייתי חותמת על עוד כמה ימים עם תולעי בטן ענקיות.

בערב הלכנו לארוחה רומנטית ב"הפיצה". מודה שקצת השתכרתי מיין לבן ואחר כך כאב לי הראש. וזה היה יום ההולדת שלי. תודה לכל המברכים, מאוד שימחתם אותי. הבלון לא מופיע כי הורדתי את תאריך הלידה, למרות שאני מאוד מחבבת את גיל 37. קשה לי להסביר לעצמי למה, אולי כי אני מתחברת לאנשים בכל הגילים בישרא וזה לא נראה לי רלוונטי.

וזו ההשראה שלי לשמלה, אודרי הפבורן ב funny face