מעל ראשי מתרחש דבר מה נסתר. קול של טפיפות רגליים קטנות, לא אחידות ולא מזוהות, מתדפק על תקרת נישת העבודה שלי וגם על תקרתו של חדרון השירוקלחת. שני חלקים אלו היו בעבר מרפסת שנסגרה בקירות גבס, חלונות, וסורגים. אני הוספתי רשת לחלונות, כדי שכל החתולים שבפנים ישארו בפנים, ואלו שבחוץ ישארו בחוץ.

לאור חייהם התוססים של חתולי הסביבה, קיוויתי תחילה שהקולות הן של חתול שמטפס לשם מדי פעם וצופה על העולם מגבוה, כמו שהם נוהגים ונהנים לעשות. אבל מה לעשות שאני מכירה קולות של רגלי וזנבות חתולים? ההונאה העצמית שמדובר בחיות אהובות ונקיות לא החזיקה זמן רב.

משלא פסקו הקולות כמה ימים, יצאתי החוצה כדי להביט בגגון המשופע מעל קוביית הגבס. לשמחתי גיליתי שזהו גגון אסבסט, מאלו שאינם מותרים עוד לשימוש בבניה. מעל גגון האסבסט יש רווח של כ-15 סנטימטרים, מרזב, ומעל כל זה עוד גגון. ניסיתי לשסות בקונסטרוקציה הזו אבנים ולצפות לתגובה אבל אחת כזו לא הגיעה.

נזכרתי בדייר בבניין ממול, שהתלונן במהלך ויכוח שכנים על העץ אשר בחצר הבניין שלי. העץ, בתורו, לא כיבד את הגבולות הגיאוגרפיים המתוחים בין הבניינים והשליך את עצמו בשתי החצרות בצורה שווה. בזמן שהויכוח התדרדר לפסים אישיים, האשים השכן את הבניין שלי באירוח של מכרסמים דרך קבע. פריט המידע הזה נראה לי רלוונטי, כיוון שהצעדים קטנים ומהירים. לחרדה ההולכת ונרקמת נוספה העובדה שעם היכנסי לדירה מצאתי באחד הארונות מלכודת גדולה למכרסמים, כנראה של הדייר הקודם. כיוון שמדובר בדירה עם מקומות איחסון מעטים, קשה לתאר שהמלכודת הזו עמדה ללא שימוש.

התחלתי לשאול את עצמי שאלות: האם מדובר בכמה מכרסמים או בפרט בודד? ואם מכרסמים אז מאיזה סוג? חולדות? עכברים? ואם בעכברים עסקינן, האם מהסוג הלבן החמוד שברח ממעבדת מחקר או מהאפורים המצויים והלא אטרקטיביים? מצד אחד, אם מדובר בעכבר אז אמסטרדם יכול להתמודד איתו ולתרגל את כישורי הצייד המעולים שלו. מצד שני, אם מדובר בחולדה אמנם יהיה לה קשה יותר להיכנס לבית אבל אז אמסטרדם עלול להיפגע בקרב איתנים. ואם לא יצליחו להיכנס בדרכים המקובלות, האם הם יאכלו את דרכם בתקרת הגבס וזו תקרוס עליי אפילו בזמן כתיבת פוסט שכזה?

עם המחשבות הטורדניות הללו אי אפשר לשמור על השפיות ולכן העדפתי לשכנע את עצמי שמדובר בקן של יונים, או ציפורים קטנות, אולי דרורים? זו מחשבה קצת יותר נעימה אם כי לא לגמרי. כשלעצמן ציפורים זה אחלה, רק שימשיכו לעוף ולא יטרידו עצמן בהעמדת צאצאים. קנים של ציפורים זה סיפור שיש בו כינים, פרעושים ועוד שלל מחלות, שלא נדע מטומאה. חשבתי לעצמי: מה היה לו הייתי גדלה בתרבות שבה למכרסמים ולציפורים יש תדמית נקייה יותר, האם המחשבה הזאת הייתה עדיין מטרידה אותי? כנראה שהייתי מוצאת סיבות אחרות להיות מוטרדת, עניתי.

בדמיוני מופיעים פעם מכרסמים ופעם ציפורים קטנות, והיום הסבתי את תשומת ליבו של חברי: אתה שומע מה קורה למעלה? עכשיו זה לא רק בגגון של המרפסת הסגורה, הם הגיעו לכאן, לדירה שמעל. מה זאת אומרת לא שומע? זו ממש מסיבת יונים!

לדעתי כדאי לקרוא לחלילן, רצוי כזה שמקורו בהמלין אבל גם אחד עם כמוסות מורעלות צריך להספיק.

ובינתיים ברומניה: לפני שפקדה אותם סופת שלג שהשביתה את המדינה, האזרחים יצאו לרחובות להפגנות על יוקר המחייה. אנשים בכל הגילים מניפים שלטים מצחיקים מעשה ידיהם, כגון: "קוראים לצ'אק נוריס לעזרה" או "סליחה שאנחנו לא מרוויחים כמו שאתם גונבים". חוש הומור זו דרך מעודנת להביע תסכול אבל גם כאן וגם שם יש אנשים שנמאס להם מכל השיטה המעוותת ומפוליטיקאים מכל צבע בקשת, אנשים שצריכים לאוורר והם עושים זאת בדרכי שלום, עם חוסר מיקוד מובנה ולא מעט ציניות.

יוגה, יוגה, יוגה

הייתי היום בשיעור נסיון באשטנגה יוגה, הפעם במכון רציני שמיועד ליוגה, ולא בחדר כושר עם המוזיקה של האירובי בסטודיו שליד. הכל היה פרקט, מזרנים והנחיות אישיות בלחש. היה קשה פיזית, נטפתי מהפנים וגם כאבו לי כל מיני מקומות בגוף. אבל הכי גרוע היה איך שהרגשתי אחרי ההרפיה - שכל כובד העולם התיישב לי על החזה ושאני רק רוצה להתכרבל לכדור קטן ולמות. נזכרתי למה אני לא מתמידה בכל פעילות שכוללת יותר מדי זמן נשימות - זה כואב לי במהות. במקום להתכסות בשמיכה יצאתי לכאוב עוד ולהוריד בלייזר שיער מהבית שחי. מזוכיזם ממגרים במזוכיזם.

החלטתי שמחר אני חוזרת להתאמן בבוקר, כשכל אטום שבי מנסה לשכנע אותי אחרת. נראה לי שכואב זה אומר שיש בפנים משהו חולה, משהו שבור. חבר אמר לי שעד שאני אתרגל זה כבר יעבור. חוץ מזה הוא אומר שגולשים עושים יוגה וגולשים יודעים מה הם עושים, רוב הזמן זאת אומרת, כשהם לא מתרסקים על סלעים.

#ללאסוכר #ללאגלוטן
הגמילה הולכת ממש טוב, שלושה חודשים ושבוע מאז שהפסקתי לצרוך סוכר וגלוטן, אני גם מרגישה וגם רואה תוצאות. רוב הזמן זה גם זורם כמו שמן זית עם פיה קופצת, לפעמים זה שוב קשה. לחם וקינוחים הם מוצרי מזון מחוקים מבחינתי אבל אני אהיה כלבה אם לא אגיד שלפעמים תוקפת אותי חולשה. פתאום, בלי סיבה ובלי אזהרה, כל מה שבא לי זה לבלוע משולש פיצה. למזלי זה מספיק רחוק ממני וכוח הרצון חזק אבל כמו כל מכור - זה לעולם לא ייעלם לגמרי.

דרך הדפוס הזה גיליתי כמה קשה לי עם החולשה שבקושי, ולחלופין עם החוזק שבחולשה. אני מפחדת להראות חוזקה כדי שלא ידלגו מעליי, ישכחו אותי, ולא ישימו לב שמתחת לחזות הכול-יכולה יש נפש מאוד רגישה ופגיעה. מצד שני, אני גם לא אוהבת להראות חולשה כדי שלא יקפצו עלי עם כל הרחמים ויקטינו אותי ואת הבסיס היציב והבלתי שביר שבפנים.