לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


,I am the master of my fate I am the captain of my soul
Avatarכינוי:  kuksta

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2015    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2015

על גיל ואופנה


אני עוד דקה בת 40, כלומר עוד חצי שנה, אבל בינינו אני מקדימה את הנטייה לעגל גילאים כלפי מטה, במיוחד כאשר מדובר בחילופי קידומת. החלטתי שעדיף להתרגל מוקדם ככל האפשר, וכמו כל משימה, אני לוקחת אותה ברצינות. רק השבוע היה לי דיבור קשה עם מנהל ילד שדיבר אלי לא יפה ומייד עלתה במוחי המחשבה "אנחנו לא בני אותו גיל, יכולתי להיות אמא שלך" (אם הייתי נכנסת להריון מהפעם הראשונה שלי). ממש מחשבה חדשה.

למרות שאני מרגישה בת 27 מקסימום, שזה הגיל שהכרתי את אהוביק ומאז הוא משאיר אותי דרוכה וצעירה, 40 זה באמת אמצע החיים. אם נחבר את הגנטיקה של המשפחה של אבא שלי שמגיעה מקסימום לגיל 60 ואת זו של אמא שלי, שמתקרבת ל-100 בלי לעצור, בממוצע יוצא לי 80. אז לפי החישוב הזה 40 זה ממש החצי, והראשון תמיד פחות טוב מהשני, לפחות בהצגות של גשר. חוץ מזה צבעתי את השיער כי זה מכסה אניצי שיער לבן ואני עדיין לא מוכנה לזה כל עוד לא הפכתי לאמא, או לסבתא, למרות שאניצים כסופים זה הצבע שאני הכי מחבבת על אחרות.

 

אז מה קרה עד עתה בשנתי ה-40?

 

מקצועית הייתי פרילאנסרית כמעט שנה. התחככתי בעולם האופנה ואני עכשיו מנהלת קהילה גדולה של נשים שמנות שלא מפחדות לתפוס מקום ולעשות תיקון עצמי בעזרת אופנה. בעוד אני עצמי מצטמצמת למימדים שתיכף יהיה לי לא חוקי להיות חברה בקבוצה. כתבתי פחות אבל חזרתי לישרא כשומרת השמורה. למשך שבוע עבדתי בסטארט אפ ביוטקי עם שוק פוטנציאלי של מליון לקוחות.  בתוך שבוע התברר שהכל אוויר ושעבדתי בחינם בעבודה ובסביבה אולטימטיבית. אחר כך התחלתי לעבוד בחברת התעופה הלאומית, עם פנסיה וכרטיסים חינם, שבוודאות קיימת, ואינה רק עיסקי אוויר. אמנם אני מתחילה מלמטה אבל תמיד הצטיינתי בתעופה עצמית כך שעם מעט השקעה והרבה סבלנות זה יעזור לי להתקדם, או לעשות ילדים, ואולי את שניהם.

 

מי שעוד בת 40 ומסתכלת אחורה על קריירה בלתי יציבה היא ליבי גרנות-בנאי, גיבורת הספר של שלי גרוס "החיים ומה שלבשתי". ספר שלא ניתן היה להתחמק מצילומי עטיפתו בכל הרשתות החברתיות. אז גרוס היא בלוגרית אופנה משובחת, שכתבה ספר במשקל נוצה ובמקום הצילומים המדוייקים שיש בבלוג שלה, יש בו איורי בגדים שנלקחו מאיזה סטוק באינטרנט. ספר שקוראים בחופשה ושוכחים בדקה.

כלומר אחרים יכולים לשכוח, אני יכולה רק לדפוק את הראש בקיר ועל כך שסופרת מצליחה לא חייבת להיות בעל יכולת כתיבה מעוררת השראה, רעיון מקורי, עלילה אמינה או עריכה מינימלית. אפילו תיאור הבגדים הוא זריקת שמות במקום תיאור ריח הטקסטיל שמחייה בדים. ומה שיותר גרוע מחוסר אמינות, והעובדה שרוב האהדה שלי התמדקה בנמסיס של הגיבורה, הוא היעדר מוחלט בכנות וריכוז כמעט אובססיבי בפוזה. שהרי בלוגים מבחינתי הם המקום הטוב ביותר לחשוף שכבות עמוקות יותר ולא לנהל אתר אינטרנט בעל אוריינטציה-בקושי-אישית. ואולי הבלוג האהוב עליי ביותר חייב להיעזר באנונימיות, דקה ככל שתהיה.

זה לא שהתבזבז לי זמן רב בקריאת המאסטר-פיס  אבל את 68 השקלים שהוצאתי על הספר אף אחד לא יחזיר לי. אולי אעביר אותו הלאה בהחלפת הספרים הבאה, למרות שהיא נועדה באופן מסורתי לספרים שאהבנו ואנחנו מוכנים להיפרד מהם, ותמורתם להתחדש בספרים שאחרים אהבו ומסרו. ובירה.

 

עוד מוסד חברתי שמביא אופנה אל חיי הן מסיבות החלפת הבגדים של הפורום, שהן הדרך הכמעט יחידה שבה יש לי כל חודש מלאי חדש של בגדים והארון לא מתפוצץ כי מתנקות ממנו תדיר אהבות אופנתיות שכבר לא משמשות אותי מסיבות שונות, אך יוכלו להפוך מתלבשות אחרות לאלילות ואת הבגדים לשמישים, להימלט מגורל של צעצוע זנוח ששוכחים בארגז בעליית גג. אז אלו לא הדברים שהייתי אולי בוחרת לעצמי אבל זה מכריח אותי לצאת מההגדרות המוכרות והתבניות המחמיאות, ולגלות עוד צדדים של עצמי. זה באמת מדהים כמה אופנה יכולה להיות כלי לעבודה רגשית, שאינו שונה כל כך מכתיבה.

 

שבוע מוצלח עם ציטוט של עוזי וייל מתוך טיים אווט:

"א מֶענטש, אסביר לכל אלה שלא מסתובבים עם הרינג בפה, זה "בנאדם", אבל זה הרבה יותר: "א מענטש" זה מישהו שתחת לחץ, שומר על אנושיות. זה כמו ג'נטלמן, אבל הרבה יותר. הג'נטלמן שומר על הג'נטלמניות שלו כי הוא מאמין באצילות, מעל הכל. המענטש, שומר על אנושיותו כי הוא רואה את האדם שלידו כאדם, ולכן כלא שונה ממנו. זה הבדל תהומי, למרות שההתנהגות זהה. הג'נטלמן נשאר בעולמו, ומשם הוא מושיט יד; המענטש, הבנאדם, יודע בכל רגע נתון שאין שום הבדל בינו לבין זה שנראה כל כך אחר."

נכתב על ידי kuksta , 31/10/2015 23:20  
51 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של mariko ב-14/3/2016 00:44
 



שמות תואר


לאחרונה זיהיתי בעברית המדוברת סביבי ביטויים נפוצים, שבהם כולנו נוטים להידבק, בין אם נרצה ובין אם לאו.
מצורפת פרשנותי כצופה וחובבת לינגוויסטיקה.

 

עולם: תואר (דגש בל') - מילת תואר שמחליפה במידה רבה את "סוף" או את "אין לתאר" כדי להדגיש כמה המתואר הוא "אחד הטובים אם לא ה...". מדובר בשדרוג קל למי שמילותיו לא מספיקות או אינן רוצות להתחבר. באופן כללי הדבר הכה מדהים לא צריך לגזול יותר ממילה אחת ודי.
כיוון שעולם יכול להיות גם שלישי וגם מפותח, הדובר אינו מתחייב בעצם, ויכול לחזור בעצמו בכל עת.
דוגמאות: 1. אז איך הייתה ארוחת הצהריים שלך? עולם! 2. תשמעו, הרכבת הזאת זה עולם. 3. אני כל הזמן אומר עולם, מי אני? מר עולם.

 

נדיר: תואר -כמו בהגדרה הקודמת, גם נדיר נועד לתאר דברים שנתפסים חיוביים ומשמחים בעיני הדובר, על ידי שימוש במילה אחת לא ארוכה מדי. העניין הנפלא עם התואר "נדיר" זה שהוא משמש תואר לדברים נפוצים במיוחד, ללא ייחודיות כלשהי או בעלי תכיפות מפגש גבוהה. דוגמאות: 1. ואי הייתי אתמול בחתונה בגן אירועים, חתונה ממש נדירה. 2. החציל בטחינה טעים לך? שתדעי שזו מנה נדירה אצלינו.

 

חיימי: כינוי - הלחם של המילים "חיים שלי" ובו פניה חברית לאדם המוכר באופן כללי בלבד. מדובר על ההתקדמות הטבעית של התואר "אחי", המודבק לאנשים זרים לגמרי ומבקש ליצור קרבה אינסטנט, ללא היכרות מוקדמת. היות ואחים יכולים להיות הרבה, השילוב של "חיים שלי" או "חיימי" מצביע על הדמות החשובה ביותר בחיי הדובר, על אדם שמסמל את המשמעות לחיים עצמם. לעיתים, במקום להיות גורם מקרב, המילה מדגישה את הריחוק והפער בין הדוברים. דוגמאות: 1. הוט שלום מדברת ליאת. כן חיימי, את יכולה לעשות לי טובה ולנתק אותי מהכבלים? 2. אז איפה למדת אחרי הצבא? חיימי אני למדתי באוניברסיטה של החיים.

 

יש גם לך דוגמאות למורפולוגיה לשונית? שתפי!

נכתב על ידי kuksta , 23/10/2015 19:25  
27 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אוגניה ב-31/10/2015 09:28
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , האופטימיים , עכברי עיר
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לkuksta אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על kuksta ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)