אני ובעלי, מר כהן, מכירים מזה הרבה הרבה זמן. מהנסיון שלי, כשזוגות מבלים כל כך הרבה ביחד הם יכולים לצפות את תגובותיהם באופן די מדוייק. במקרה שלפנינו אהוביק מגיב לסיפור על זה שהתחילו איתי.

איש מבולבל במבטא צרפתי בכיכר המדינה: איך מגיעים מפה לרמת גן? איפה זה ז'בוטינסקי? איך אני יוצא מכאן?

אישה חמודה מכפתרת מעיל ורוד: הממ אנחנו פה בוייצמן אז ז'בוטינסקי זה רבע סיבוב מכאן, לכיוון הזה. 

האיש הצרפתי נרגע מעט. החיוך שלו חושף גבר נאה בעל שיער מטופח ושיניים מבריקות: אהה איזו חמודה, מה זה האופניים האלה? 

אישה מטפסת על אופניים תל אביביות סטנדרטיות לחלוטין, כאלו שיהיה יקר יותר לגנוב מאשר למכור, ומחייכת.

איש צרפתי סוקר אישה על אופניים מלמעלה למטה ובחזרה: אז את שומרת על כושר? איך קוראים לך?

אישה מוחמאת ומסמיקה, רוצה להבהיר את מצבה המשפחתי: אני קוקסטא ואני נשואה טרייה. מנופפת קלות בקמיצת יד שמאל.

אהה איזה יופי, מזל טוב, את מאוד חמודה.

אישה נוסעת משם מחייכת ומרוצה, נהנית מהפלירטוט ובעיקר מהעובדה שמצבי המשפחתי מאפשר לי להיות רגועה ולא להילחץ כשמתחילים איתי. אני חושבת על הצרפתי הצ'ארמר ומרוצה שיש לי אהוביק הכי מוצלח בבית. מר כהן הוא לגמרי החבילה השלמה: הוא חכם ומצחיק, שאלו בעצם תנאי סף, בלעדיהם באמת שלא היה על מה לדבר, וגאון במה שהוא עושה למחייתו ובכל מה שמעניין אותו. הוא גבוה ויפה תואר. חיוך שלו, בשילוב נשיקת התעוררות, עושים לי את היום. יש לו משפחה גדולה ואוהבת והוא שם קורת גג מעל ראשינו. ליבי יוצא אליו בכל פעם שאני חושבת עליו, וקופץ בכל פעם שאנחנו נפגשים מחדש, אפילו שנפרדנו רק לשעה. 

אפילו אם התקופה האחרונה קשה לי ומכבידה לא מעט על הדינמיקה הזוגית בנינו, אני עדיין מרגישה חם בלב להגיש לאהוביק שניצל בפיתה עם חרדל או לקבל בספל שקוף את הקפה הכי טוב בעולם. חילוקי הדעות בנינו קיימים, חלקם מאוד עמוקים, אבל זה ברור לשנינו שגם החלקים האלו הם חלק מהעיסקה וההתחייבות לא לוותר אחד על השני, גם אם מלחיצה בעצמה, תעשה את העבודה.

ארוחת בוקר שמשית בבית קפה סמוך: אז סיפרתי לך על הצרפתי שהתחיל איתי בכיכר המדינה?

אהוביק במשקפי שמש וסיגריה בקצה השפה: את יודעת, אני חושב שצרפתים מרגישים שאת אוהבת לקבל בתחת. 

WTF?