הרעיון שהופץ בלוח המודעות היה להגיע כקבוצה לעמותת צער בעלי חיים ברמת גן והסביבה ולהוציא לטיול כלבים שמתגוררים שם דרך קבע. כלבים שטרם נמצא להם בית מאמץ והם זקוקים לפעילות גופנית סדירה ויד אנושית סבלנית ומטיבה. כיוון שרבים מהקולגות שלי נרתמו למשימה, לא נותרו כלבים שאפשר לטייל איתם. שאלו מי מעוניין להיכנס לחתולייה ורק אני קפצתי על המציאה.
תחילה ניסיתי את מכלאת הגורים, ידעתי שהם יהיו מלאי מרץ וחיפשתי צעצועים שבהם אפשר לעזור להם לפרוק ממרצם. החתולייה בנויה מיטות בעלות שתיים או שלוש קומות, ביניהן קערות של אוכל יבש ושלל מקומות מסתור. המקום לא גדול והריח של השתן בו די חריף אבל אפשר להתאורר כשיוצאים לחצר הקטנה והמגודרת, בה נמצאים השירותים ושלל מדפים לקפיצה, עולמות שלמים למשחק ולחידוד ציפורניים. הגורים היו בני שלושה או ארבעה חודשים, רובם שחורים. הרצל אמר שהם מתכננים לעשות יום אימוץ מיוחד לחתולים שחורים, משום מה הם תמיד נשארים מאחור.
לאט לאט כולם יצאו ממחבואם וחיפשו להתחכך. לא כל כך ידעתי איך לקרוא להם כי כולם נראו אותו הדבר והיו כנראה מאותו השגר, אז המצאתי להם כינויים המבוססים על צבע הקולר. הם היו מבריקים וטובי לב, למרות המרחב המצומצם לא נצפו יותר מדי ריבים על טריטוריה והבדלי הגבהים סיפקו להם מרחב בלתי נראה לעין אדם.
מישהי אחרת רצתה לבלות עם הגורים אז עברתי לחתוליה של הבוגרים. מצאתי שם גושי פרווה עם מעט מאוד צורך להתגונן, בעיקר זכרים, גדולים וידידותיים מאוד. ניגשתי בזהירות לראות אם הם זקוקים לי וכולם שמחו להתחכך, להתעטף בליטופים. נכנסתי לחצר שלהם וישבתי על גזע עץ, הם באו עשו תורות בלשבת לי על הברכיים ולגרגר. האמת היא שבסופו של דבר הרגשתי שהם אלו שמילאו אותי אנרגיה, שהם נתנו לי רוגע ומזור, אופטימיות ואהבה.
כשחזרתי הביתה קיבלתי את בני ביתי בהערכה מחודשת לתפקידם בחיי, אמסטרדם החתול כיצור הקסום שהוא, ופוקר הכלבה הצעירה עם החיוך התמידי על טוב ליבה הבלתי נדלה. אני רק מקווה שילדי העתידי יזכה להכיר אותם, להיות בטוח מרגע היוולדו שיש נשמות טובות בעולם.
"כלבים יודעים לבקש אהבה וגם לתת אותה במלואה" אומר הרוזן פייר בזוחוב בפרק האחרון של "מלחמה ושלום", סדרה חדשה של ה-BBC על פי הספר של טולסטוי.
באותה הזדמנות הוא אומר גם: "כאשר חייך מוסטים ממסלולם זהו תחילתו של מסלול חדש וטוב"
אני מקבלת שצריך לשאת מידה של כאב כדי שאפשר יהיה לרפא את הפצע
ומידה נכבדת של חוסר וודאות כדי להתקדם לאן שרוצים להגיע