מסתבר שיש יותר גרוע מאשר להיות מואשמת בהריון כשאת רק שמנה,

 וזה להיות מואשמת בגל-חום כשאת רק בת 36 (עוד שבועיים)

אבל גיברת...רק מרחתי קרם שיזוף כי עשיתי שיערות בלייזר ואסור לי שמש שבועיים כדי שלא יהיו לי כתמים אז אני צריכה למרוח קרם שיזוף כל שעתיים אם אני בחוץ וגם וגם וגם בעצם אני אוהבת להזיע...

שלא נדבר על הפאדיחה של אתמול בשיעור עיצוב וחיטוב, שבו כולן באמת מעוצבות וחטובות, למרות שהן בטח גם חושבות שלא, יושבות על מין כדור כזה קטן (לא פיטבול אלא ממש ממש קטן). לקחתי אחד מנופח מדי, ואחרי כמה תרגילים הוא פשוט התפוצץ לי בתחת, מה שגרר הרמת יד והודעה שקטה: כן, אני הבחורה הכי גדולה בחדר, שהתיישבה על הכדור ופוצצה אותו. זה תסריט הבהלות של כל שמן באשר הוא.

זה היה יכול להיות ממש מבאס אם זה לא היה מצחיק, ואם לא הייתי יודעת שלשינויים יש נטייה לאי נוחות, וכשיוצאים החוצה לעולם, הפנטזיה מתנפצת קצת והמציאות היא קצת מזיעה, דביקה, לא צפויה.

את כל אירועי היום הללו אני נהנית לספר לשותף שלי בצל תאנתנו, על הגג. יש שם זוג כיסאות נוח כתומים ושמשייה ירוקה, ויש אדניות מלאות בוורבנה, בניצניות, בגרניום ובציפורן ששתלנו לפני חודש. יש גם שתי פסיפלורות. הפסיפלורה הקטנה מאד פורייה ומוציאה המון המון פרחים וגם מתרבים עליה פרות משה רבינו. הפסיפלורה הגדולה היא בקטע של התרחבות והיא מטפסת על גדר הבמבוקים. רק על הבוגנוויליה התאילנדית לא מדברים, כי אם לא מדברים עליהן הן צומחות פרא אבל הן לא מתמודדות כל כך יפה עם ציפיות.

עכשיו כשזה רשמי וקבוע אפשר להכריז שאני משמשת כעורכת בישראבלוג. חודשיים הייתי עורכת זמנית ועכשיו מעמדי מאפשר ברכות.

כל מה שהייתי צריכה לעשות זה לכתוב בלוג כמעט עשר שנים...ועכשיו אני "קוראת בלוגים מקצועית" (הקרדיט לפירלה) ועושה כרצוני (שזה בעיקר לכתוב ישראבלוג במקום ישרא-בלוג כמו שהוריש לנו הבן האב ורוח הקודש - יריב).

* אם חשבתם להפציץ את קוקסטא בשאלות טכניות, תחשבו שוב. אני רוצה שהבלוג יישאר אישי אבל הייתי חייבת לשתף את קוראיי הנאמנים.

לעבודה יש בלוג שאלות נפוצות ויש מייל israblog ב-nana10.net.il

יש גם מליון חיוכים שמחים, מאה אלף צלמיות מרקדות, והרבה אהבה לכל מי שהיה השראה בשבילי ולכל מי שכאן עכשיו.

ותודה לאילנה

זו דלקת החניכיים השלישית מאז שהתחילה שנת 2012. לא דלקת של קצת-יורד-דם וקצת שטיפות וזה עובר. זו דלקת כזאת שקשה לפתוח את הפה וצד ימין מתנפח ובא למות. זו סדרת האנטיביוטיקה השלישית, וגם הסבב הפרוביוטי הצפוי בעקבותיה כבר נלקח בחשבון, והכל הכל הכל באשמתי.

לפני יותר משנה, אולי שנתיים, הייתה הדלקת הראשונה, והרופא אמר שצריך להוציא את השן בינה. שן הבינה היחידה שלי!!! שגם ככה צמחה רק בגיל 30 - איך אני יכולה סתם ככה לעקור אותה? היא בטח גם תיקח איתה חצי מוח כשתצא.

מוח או לא יש לי חרדת רופאי שיניים. הם יותר בעלי מקצוע מרופאים בעייני, משהו כמו קבלני שיפוצים או טייחים, רצפים או זגגים. הם אף פעם לא מגיעים בזמן וגם מייצרים לעצמם עבודה, כמו מוסכניקים, ואין לך דרך לדעת אם הפלאנג'י השמאלי באמת דפוק.

פעם גם הייתה לי ניב כלואה בחלק התחתון. חתיכת ניב ערפדית ענקית שנתקעה בלסת שלי כשהיא שוכבת על הצד ולא עושה סימנים של מתכוונת לצאת. הייתי צריכה  ברזלים למטה ואז עברתי ניתוח שבו קדחו לי בלסת, מהצד שלי זה היה נראה כאילו הם מנסרים עם מסור חשמלי והדם משפריץ לכל עבר כמו בסרט סלאשר שהתפאורה שלו היא הפה שלי. אחר כך אני זוכרת שהיה מקדח כבישים מרעיד עולמות ופטישים הולמים ברקות. ארבעה ימים שלמים הייתי על ערש דווי, עד ששבתי מן המתים.

פלא שאני מעדפה להלעיט את עצמי באנטיביוטיקה במקום לתת להם לקדוח שוב? אני יודעת שרפואת השיניים די התקדמה מאז שהייתי קטנה אבל כמה גאדג'טים לא ישכנעו אותי בקלות.

היום נשברתי ועשיתי צילום פנורמי, לפני העקירה, לראות אם השן קרובה מדי לעצב. יצא חמוד, אפילו ראיתי שיש לי 4 שיני בינה, כמו לכולם, ודווקא הימנית העליונה עיקמה לגמרי את השן שלידה.

חוץ מזה תסתכלו בצד שמאל למטה - יש שם שלוש שיניים שנראות כמו יצאו מאיור, דוגמניות ומחייכות, עושות כל היום מסיבות עם קריוס ובכחוס. הקיצונית שבהן צריכה לעוף - נכון שהיא עושה פרצוף של מופתעת ?

ואחרונה חביבה - יש שם רווח למטה, קצת ימינה מהמרכז. אלוהים יודע ממתי. אולי כדאי להשתיל שן זהב? זה יהיה ממש קול, נכון?

* אם הייתי יושבת לכתוב עכשיו הייתי כותבת רומן פורנו-רפואי.

** לכל הדואגים אני מבקשת לציין שאני ממש בסדר, מרגישה טוב וזה, אני פשוט אוהבת להתעסק בצדדים הפחות...איך נקרא לזה?...אסתטיים של הגוף.