לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


,I am the master of my fate I am the captain of my soul
Avatarכינוי:  kuksta

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2015    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2015

בחזרה ללימודים


הסיבה המרכזית להיעלמותי הפתאומית היא שמזה שלושה שבועות אין לי יותר חיים. הדבר היחיד שמעסיק אותי הוא קורס בן 10(!) שבועות, לקראת קליטה בעבודה חדשה. הקורס דומה, יותר מכל דבר אחר, לקורס קצינות, אי שם לפני 20 שנה. רוב המשתתפים בו גם נמצאים סמוך יותר ממני לגיל הצבא, אך מספיק אינטליגנטים ואיכותיים שזה יהיה תענוג להכיר אותם.

 

וכך נראה סדר יום טיפוסי:

 

05:00 יקיצה

05:30 הכנת ארוחות לכל היום: סנדוויצ'ים, גבינות, ירקות, אגוזים ופירות.

06:00 יציאה לאוטובוס מקומי שמביא אותי לתחנת ההסעה.

06:20 עלייה להסעה באוטובוס שמריח כמו שתן חתולים.

06:25 הירדמות מחודשת תוך שמיעת אלבומי ההופעה של לאונרד כהן.

07:45 תחילת יום הלימודים.


09:00 הפסקה ראשונה, קפה שני.

09:10 חזרה על החומר שלמדנו אתמול ועל שיעורי הבית.
10:00 מבדק יומי, צריך לעבור בציון 80 ומעלה.
11:00 הפסקת בוקר של חצי שעה, ארוחת בוקר

11:30 חומר חדש
13:00 הפסקת צהריים וארוחה בחדר אוכל, בדרך כלל דג או שניצל, קוסקוס, אורז, סלט קינואה, קישואים, שעועית ירוקה ברוטב

14:00 המשך לימודים

15:15 הפסקת עוגיות ועוד קצת קפה
16:30 סיום לימודים

16:45 הסעה חזרה או רכבת לקיצור טווחים, ארוחת אחה"צ
17:30 אוטובוס מקומי עד הבית

18:00 חיבוק מאהוביק, זנב מקשקש, חתול מילל

18:30 יציאה זוגית לארוחה בפלאפל השכונתי

19:30 לראות מה קורה בישרא, לענות למיילים

20:30 שיעורי בית
21:30 בהייה בחלל או בטיוי

22:00 זחילה למיטה

וחוזר חלילה

 

המורה ליוגה בחופשה והגוף מרגיש קצת נטוש. שני תרגולים עצמיים בשלושה שבועות רחוקים מלהספיק. הפסיכולוגית גם היא לוקחת את הזמן המשפחתי הקבוע בסוף אוגוסט. מעובדת מפונקת מהבית, שמקיצה בקושי לפני הצהריים, עם פגישות עבודה בבתי קפה ובהשקות, הפכתי בינתיים לעובדת קשת יום שפורשת ליצועה טרם שידור "היום שהיה".

העניין הוא שאני מתעוררת בחפץ לב, מרגישה שמישהו דואג ומטפח אותי ואת יצר התחרותיות וההצטיינות שבי. בכל יום חמישי משוב וסרטון היתולי של הכיתה. זה כיף לחזור להיות תלמידה וגם שישלמו לי על זה. בהמשך העבודה תהיה במשמרות בשירות ותמיכה. תהיה לי שוב פנסיה ואופציות מסודרות לקידום. בכל כמה חודשים עוד הדרכות ולימודים. כולי תקווה שאשתלב בעבודה באותו חפץ לב ושמחה. מנוע הכוחות מתחדש והזמן טס, או איך הזמן טס.

נכתב על ידי kuksta , 29/8/2015 09:44   בקטגוריות רבוטה  
23 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של כינוי אחר מס. מליון ב-3/10/2015 21:05
 



הבנאליות של תל אביב


משהו מתקדם בתל אביב לשום מקום אך באופן עיקבי. מרפאות נסגרות במרכז העיר ונפתחות מחדש ברמת אביב או מעבר לאיילון. הבנקים מחסלים סניפים בסיטונאות, בטח בגלל התייעלויות. הכספומטים מתרחקים אחד מהשני ובאמצע מתגנבים הפיראטים שגובים עמלה של מעל חמישה שקלים למשיכה. רשתות קפה כמו לנדוור, גרג, קפה-קפה ושות' תופסות יותר פינות בעיר מבתי קפה שכונתיים קטנים. בתי מרקחת עצמאיים מפנים את מקומם לסופרפארמים גנריים. העיר מאבדת מייחודה לטובת הנוחות.

בבניין החדש שבנו מולנו לא גרים תושבים, רק תיירים. הדירות לא מושכרות אלא טווח קצר בלבד. אנשים (צרפתים ואמריקאים לרוב) באים לבלות בהן שבוע של חופש ואז מותירות אותן ריקות עד לנופש הבא. וזה לא בניין של דירות נופש, בנין רגיל למגורים שאיש לא גר בו ברוב השנה. ברחוב למטה, לעומת זאת, יש דיירים קבועים ויציבים, שלא הולכים לנפוש במקומות אחרים. הפער בין גגות העיר לביבים גדל.

 

היום הייתי בשרונה מרקט החדש, שבועיים לאחר שנפתח. אני מחבבת מאוד את מתחם שרונה, בעיניי הוא מחובר לעיר יותר משאר המתחמים הסינטטיים. את השוק עצמו פחות אהבתי. הדברים שמעניינים אותי, כלומר דוכנים עם מלא אוכל רחוב קטן באווירה של מטבח, עוד לא נפתחו. כרגע אין בו שום אוכל אסייתי למשל. מצד שני יש איזה 4 חנויות של כלי מטבח. ניחא, לפחות זה איכשהו קשור לאוכל אבל מה עושה שם דוכן מוצרי כתיבה או טלפונים סלולריים? יש בשוק יותר מדי מקומות שבשבילם אני לא צריכה ללכת עד לשוק, יותר מדי רשתות. קשה להבחין בין חנויות הירקות כי אין להן התמחויות אפילו לא שמות שכדאי לזכור. בטח גם מאוד יקר. כן, קרפ ב-33 ש"ח זה יקר.


בינתיים נראה לי שכדאי לבוא בגלל הדוכן הגרמני של הנקניקיות והצ'יפס, המקרונים של פושון, שבשבילם עומדים בתור גם בפריז (לא טעמתי, נגמרו לפני שבאתי אבל האקלר קרם לימון ומרנג היה מצויין). יכול להיות שמי שחפץ במוצרי בישול כמו חומץ ושמנים מובחרים, גבינות נדירות, בשר דגים מכל הסוגים ומוצרי מעדנייה, יהנה יותר. אני מחפשת את חוויית האכילה בעמידה. אהוביק מת על אויסטרים. מצאתי כמה מצומקים באחד מדוכני הדגים. האווירה בשרונה מרקט לא מעודדת טעימות, הריח סטרילי, הטעם מהונדס. עושה חשק ללכת לשוק לווינסקי לתיקון.


ובכל זאת תל אביב היא העיר שהכי טוב לי לגור בה. ברוב הימים או הולכים על בוגרשוב מהים עד פינסקר אפשר לא לשמוע מילה בעברית. כאן אין משבר תיירות. אולי בגלל זה הוא רחוב כל כך מעניין. יש בו את חנויות הטפטים המסורתיות, מכוני הציפורניים, הסושיות, המספרות, הפלאפל של גבאי. יש גם את הפרסי שעושה גולאש מעולה עם חצילים, חנויות היפסטריות במחירי רצפה, האדרת של היד השניה, סבונים ריחניים, צמחי מרפא, חנות המתנות והפיצ'יפקס של לווינגר, המכולת שעדיין רושמים בה על כרטיסיות ומשלמים בסוף החודש.

יש לפחות שלוש מאפיות, שלושה בארים, שלוש חנויות עם נעלי סקייטרים זרחניות, ושלוש קומות של ציוד למטיילים. הפיצה הכי הפיצה, והתופרת שאצלה אני שוכחת תיקונים במשך חודשים, עד שאני באה למסור תיקון חדש והיא מזכירה לי שלא לקחתי את הקודם. לא, אני לא זוכרת שיש אצלה משהו שלי כרגע.

 

נכתב על ידי kuksta , 7/8/2015 00:18   בקטגוריות ספרינג הייטס, שינויים כאן  
30 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של איגנציוס ב-2/9/2015 23:38
 



ט"ו באהוביק


לפני קצת פחות משבוע חגגנו, אהוביק ואני, שנתיים להיווסדנו כמשפחה. האירוע המקורי התרחש ביום שישי בערב, במסעדה בחוף גורדון. על תקן הרב-כומר ומנהל הטקס הופקד חבר טוב שלנו. מרוב התרגשות, חלק מהטקס שכתבנו יחד הוקרא עוד לפני שהגענו לחופה. במעמד שבו כן נכחנו אמרנו אחד לשני כל מיני דברים וכולם שמעו. מרוב התרגשות התבלבלנו גם אנחנו, והחלפנו טבעות (שלי בשלו), ידיים, ודפיקות לב.

 

אהוביק ואני מכירים מעל 12 שנים. במהלכן התחברנו ועברנו לגור יחד אחרי שלושה שבועות של היכרות. אחרי שנה וחצי נפרדנו בבום גדול. יצאנו עם אחרים. חזרנו לצאת אחד עם השני. שוב נפרדנו. הפכנו לחברים טובים. רבנו. ניסינו להתנתק לחלוטין ולתמיד. זה לא החזיק מעמד ליותר משישה חודשים. המשכנו להחליף נוזלים עם פרטנרים אחרים, ואז היינו חוזרים לישון ביחד, בחדרון הקטן שלי.

 

ההתאהבות שלי לא כבתה לרגע. בכעס היא פראית ומשוללת רסן, ברגעי מפגש הלב שלי דוהר, העיניים מחייכות, הראש מסתובב. לפני ארבע שנים ההתאהבות הולידה גם אהבה בוגרת יותר. עם כל החשש לתת לזה צ'אנס נוסף, אני שמחה שעשית זאת, שקפצנו שוב במלוא הרגש פנימה, לשלב חדש בקשר.

 

הרבה אנשים אומרים שאצלהם שום דבר לא השתנה אחרי החתונה, במיוחד אם כבר גרים יחד. אצלינו יש הבדלים ניכרים. יכול להיות שמה שעשה את השינוי היא המחוייבות, ההבטחה שלנו אחד לשני לא לוותר, לנסות הכל, כמיטב יכולתנו, לחיות ולחלוק חיים. השנה הראשונה הייתה גם ממש קשה, פתאום לרגשות יש מסגרת שיכולה להרגיש מגבילה. הביטחון והיציבות לא הספיקו לגשר על כל הפערים, שיש בין כל שני אנשים. צריך לעבוד קשה בלי להתעלם מהבעיות החשובות, ובלהחליק את אלו שלא קריטיות. השנה השנייה הייתה טובה יותר, הבהלה מהסטטוס החדש שככה, ההתלהבות התפתחה לנעימת נושא שחודרת פנימה, קצת יותר עמוק בכל פעם.

 

החיים הזוגיים רחוקים מלהיות איזו פנטזיה נוצצת, אך למציאות יש כוח חיים חזק, לא נקי ולא אסתטי לפרקים.  הקשר עם אהוביק לא נותן לי להתנתק, לברוח, להתנער מהמודעות. הוא נוכח ואני נוכחת. אני מחוייבת לא לוותר, לדבר, לא להיעלם. לקח 12 שנים אבל אני בטוחה שאני במקום הנכון בשבילי.


דברים שאני מאוד אוהבת באהוביק:

הוא יכול לקחת כל שיר ולהחליף לו את המילים למלוכלכות במיוחד

הוא יודע לשרוק מנגינות שלמות, ברמה של שרקן מקצועי

הוא חי בצורה טוטאלית, סוחפת, ללא גבולות

הוא אדם חזק, חכם, רגיש והכי יפה בעולם

הוא שומר מרחק בכביש

 

דברים שיש לי בזכות אהוביק:

רצון לחלוק את החיים והמחשבות איתו לעד

הרגשה קבועה שאני עטופה בדאגה, שיש מי ששומר עלי

דירה קטנה בתל אביב, עם יציאה לגג פרטי ענק

הכלבה הכי טובה בעולם, החתול הכי מתפנק ומתרפק

*חדש* אוגוסט 2015: ההתרגשות שנעשה יחד תינוקים מתולתלים


המתנה הכי יפה שקיבלתי ליום הנישואין


קוקסטה: בייבי, אתה לא מצטער שהתחתנת איתי לפני שנתיים?

אהוביק: מה את מפגרת? אני מצטער שלא התחתנתי איתך לפני עשר שנים

 

 

 

* תמונות נבחרות מאלבום החתונה, מתנה מהחברות הכי טובות שלי, בנות הסלון הספרותי.
* עיצוב והפקה: איקוש המוכשרת, וזהובת הלב.

 






 




 

 

נכתב על ידי kuksta , 1/8/2015 15:26   בקטגוריות זוגיות, חתונה  
הקטע משוייך לנושא החם: אהבה בט&quot;ו באב
57 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של צמח בר ב-19/8/2015 22:33
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , האופטימיים , עכברי עיר
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לkuksta אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על kuksta ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)