Twisted Nerve

"נו ד"ר יורי...תשחרר אותי, בבקשה, בבקשה, בבקשה" (בקול פאקצה מתחנחן ופאפי פייס כובש).

"טוב, אם את מתעקשת, אבל אם קורה משהו, את חוזרת לפה, שאני לא אתגעגע יותר מידי".

אחרי המילים האלו, חזרתי לחייך ועשיתי את דרכי שוב הביתה.

***

מיום חמישי בלתי ב"הלל יפה", מאושפזת להנהתי בגלל גוש מאיים בגרון, שהצריך טיפול אנטיביוטי דרך הורידים.

סבלתי מחום נוראי וכאבים שבאמת גרמו לי לשקול להשכב על הכביש ולחכות שמשאית זבל תדרוס אותי, אבל ניחא.

את הבגרות עשיתי בקושי ובסבל רב, לאחר מכן, הלכתי לרופא משפחה, ששלח אותי לרופא אחר, ששלח אותי למיון, ששם החליטו "אשפוז דחוף". מיליוני רופאים אנטיפטים שמתוכם מצאתי מס' מועט של יפה נפש שטיפלו בי במסירות.

היה נורא, ובהחלט לא החוויות הנעימות שלי, ועוד בבית חולים הכי מוזנח שקיים.

אני מודה לכל אלו שבאו לבקר אותי, והיו המונים כאלו.

והם עשו לי רק טוב על הלב, רק טוב.

אני במחלה עוד שבוע נוסף בבית,

עוד לא מאוחר לבקר אותי.