Twisted Nerve

אז הגידו לי מזל טוב.

לא, לא עברתי טסט, אבל בכל זאת הגידו לי מזל טוב כי לצה"ל יש מורה חיילת חדשה.

צוק אימתני ירד מליבי, כאשר אימא נכנסה הביתה בבואה מהעבודה ושאגה בקריאה מקלה "עברת".

באיחור אופנתי, כיאה לצה"ל קיבלתי את המכתב שבישר לי רשמית שאת מיוניי לאשכול הדרכה והוראה, עברתי.

כל החששות, הפחדים, החרדות, הספק, נעלמו באותו רגע. חזרה למציאות "אופל, התקבלת".

עכשיו הרגשת עליונות ושמחה מציפה אותי בכל פעם שאני חושבת על כך.

כל התהליך הארוך והמייגע, עליי לציין, שעברתי ביום המיונים בסופו של דבר, השתלם, קיבלתי את מה שרציתי,

אין יותר תירוצים, אין יותר חוסר ידיעה.

הרומן שלי עם צה"ל, נגמר היום.

או בעצם, רק בעוד שנתיים וחצי.

אבל למי אכפת?

אני, מורה חיילת-מדריכת קליטת עלייה!

הידד,

הידד,

הידד.

(בלי עין הרע יא רעים)