הכי קשה זה בבקרים.
לפקוח עיניים למיטה ריקה
אחרי שינה לא רציפה ולא מספקת
עם כאב בגרון שמזכיר לי את אתמול בלילה,
שעישנתי לכדי עילפון רק כדי לשכוח שאני ישנה לבד.
הכי קשה בבוקר,
כשיש שקט מסביב.
שקט מסביבי,
אין הסחות דעת ואין זמזומי רקע
יש רק אותי,
ואת הקולות בראשי
והכאב בחזי
והוא כל כך ברור וחד, הכאב בבקרים
לא עמום ולא נשכח ולא נדחק לפינה אחורית בראש
זה הבוקר, אתם מבינים
עדיין לא הספקתי להפעיל את כל מנגנוני ההגנה
ועוד לא שמתי מסיכה
אין אותו שיחבק, וישמש לי כסככה
ונורא כואב לי עכשיו, כי
זה רק אני לבד, הבוקר הזה
וכל הבקרים שאחריו.
D
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
