Missing you comes in waves

and tonight darling,

tonight i'm drowning

אחד הדברים שהכי קשה לי (או לכולם) לעשות זה ללכת נגד הלב שלי.

עשיתי את זה בעבר. רק פעם אחת.

וזה היה הדבר הכי קשה שהצטרכתי לעשות.

ועכשיו? 

כל כולי צורחת מבפנים. הבשר נשרף ונכרך.  אני נקרעת

כי כל כולי עדיין קשורה בכל חלקיק קטן בנפשי למשהו שכבר עזבתי.

למשהו שהכרחתי את עצמי לעזוב.

מ י ש ה י

לא משהו.

מישהי שיכולה להרים אותי לשמיים ולזרוק אותי לתהום.

היא אוהבת לראות אותי עפה. 

את הנפילות השארתי לעצמי. 

מישהי מבולבלת ואנוכית וייחודית ומהממת ואכזרית כל כך.

You can't let go of all you want and i just can't refuse.

הוצאתי את עצמי משם קצת הרבה אחרי הרגע האחרון.

אבל עדיין יצאתי משם. בן אדם אחר. 

חודשים לא ידעתי איך לכתוב עליה. מה לכתוב עליה.

לא הצלחתי אפילו להתחיל לסכם אותה במילים;

אותנו.

עדיין קשה לי, 

חיכיתי לרגע הנכון 

חיכיתי להתבוסס בתחושה ובכאב לבד, עם עצמי

רק קצת,

רק כדי להבין.

מבלי העיניים והחיוך שלה שמסנוורים אותי מכל אמת שאי פעם ידעתי. 

היא שינתה לי את התיכנות הפנימי

היא לימדה אותי כל כך הרבה

אבל. היא גורמת לי לשכוח את כל מה שכבר ידעתי

אני מרגישה אותה כל כך חזק שאני כבר לא יודעת איפה היא נגמרת ואני מתחילה

לא מתכוונת ליפול על החרב שלי יותר בשביל אף אחד.ת

אפילו לא בשבילה. לפחות לא עכשיו. אולי גם אף פעם לא. 

והתחושות, הן מעורבבות

בילבול, מחאה, חרטה, כעס, געגוע, אהבה

אהבה.

כמה המושג הזה השתנה בשבילי בשנה האחרונה.

גיליתי שאפשר להתאהב בכל מיני דרכים וצורות שונות ומשונות

וכל אחת מהן כואבת יותר מהשניה.

כואב לי. הראש שלי מזוהם. הלב שלי מרוסק.

כשיורדים עמוק אל תוך נבכי נפשי יש רק צער.

צער טהור.

אני מבכה על מה שהיה יכול להיות.

כי אני פשוט יודעת שהיה יכול להיות.

ולא היה.

לא יהיה.

אני הולכת נגד הלב כדי להגן עליו

ואני פאקינג שונאת כל רגע מזה.

D