מוזר קצת לכתוב לך מכתב אחרי חצי שנה,
אבל משום מה אני מרגישה את הצורך.
ולא כי פגעת בי כשאמרת לא,זה גם לא הזיז לי יותר מדי.
אלא פשוט כי הסקרנות הזאת,הסקרנות הזאת שמושכת אותי לדעת מה יכול להיות אם,היא השמן של המדורה שלי.
והמדורה שלי,מטרידה אותי,לכן אני כותבת.
אז באמת שאני לא מבינה למה אמרת שאתה לא רוצה,זה לא שאני לא מוכנה לקבל את זה
אני פשוט לא מבינה את זה,אני צריכה היגיון בכל דבר,ופה אין טיפת היגיון,לדעתי לפחות.
כי הרי אנחנו לא זוג שפוגע אחד בשני(סוניה ושחף) וזוג שמזיק אחד לשני ועדיף להתרחק,
להפך כייף לנו.זה לא שאתה לא נמשך אליי,כי נראה לי שעודד העיד אחרת.זה לא שאתה אדיש כלפיי,כי העיניים שלך מדברות אליי.
ואני הרי הצעתי הצעה שהיא הכי קלילה שיש ואתה לא רצית.
אז אני חושבת שאתה פשוט פוחד.
פוחד לפתח רגשות ולהיפגע,לא לפתח רגשות ולפגוע בי,שלא יילך,שכן יילך אבל למרות זאת תרצה לחתוך ותפגע בי וכו'...
ובכלל להיכנס למעגל הזה שמזכיר לך כל כך הרבה אושר אך עם זאת,כל כך הרבה כאב שכל כך שנאת את עצמך ואתה פשוט לא רוצה לשנוא את עצמך שוב,אז עמית.אני לא שונאת אותך,אני לא שומרת לך טינה אין שום סיבה שאתה צריך לפחד מזה.
בנוסף אני חושב שמה שעוד הרתיע אותך זה אחרי עיר הבירה שראית כמה הפרידה הזאת השפיעה עליי,
שהבנת כמה שטויות וכמה טעויות עשיתי בעקבות הפרידה,שלא ידעתי כיצד להתמודד איתה.
אבל עמית,זה נורמאלי,זה רק מראה כמה הקשר היה חזק ונכון ולכן לא ידעתי איך להתמודד עם זה.
אבל עכשיו,עכשיו אני בסדר.
עובדה,אני לא עושה שטויות ואני יודעת פחות או יותר מה אני רוצה ומה הולך איתי,מה שלא היה עד לפני כמה חודשים.
כלומר,אם נחזור וניפרד,אני ידע כבר איך להתמודד עם זה,כי התמודדתי עם זה כבר פעם אחת.
זה כמו תרגיל במתמטיקה,אם אני ייתן לך משהו שבחיים לא למדת,לא תדע איך להתמודד איתו וייקח לך זמן לפתור אותו ובסוף תפתור אחרי מעמצים.
בפעם הבאה שאני ייתן לך לפתור את התרגיל,אתה כבר תדע איך להתמודד עם זה.
וככה זה.
עכשיו,למה אני בכלל רוצה לנסות?
קודם כל,בגלל הסקרנות,העובדה שאני לא יכולה לחיות עם המחשבה "מה היה קורה אם.."(אתה לעומת זאת חי עם המחשבה"לא משנה מה היה קורה אם העיקר לקחת את הצעד הנכון ביותר")
אני מעדיפה לקחת סיכונים,להנות,לפחד,לבכות,להרגיש פרפרים בבטן וגם אם אותם הסיכונים הם לא הצעד הנכון אז לדעת לא לשגות את אותה טעות בפעם הבאה.
"אין שגיאות בחיים, אלא לימוד. אין חוויה שלילית, אלא הזדמנות לצמוח" הנזיר שמכר את הפרארי שלו.
כשחזרתי אליך אחרי שבגדת בי זה היה סיכון עצום,ועשיתי את זה בגלל הסקרנות שאולי אני יסלח ואולי זה יילך ומי יודע מה יהיה.
וכשלקחתי את הסיכון,לא בכיתי?לא כאב לי?לא פגעת בי שוב?
אבל זה היה שווה את זה,זה היה שווה כל רגע,כי למדתי,כי נהנתי,כי בסך הכל היה לי טוב.
וגם אם לא,זו חוויה ומחוויות לומדים ומתפתחים.
חוץ מהסקרנות למה עוד אני רוצה לנסות?
כי טוב לנו,פשוט טוב לנו ביחד.
כייף לי איתך יותר מאשר עם כל בן אחר ואני בטוחה שלך כייף איתי יותר מאשר עם כל בת אחרת,
וזה בגלל הכימיה המטורפת בינינו,שאנחנו יכולים לשבת שעות ופשוט לצחוק ולדבר ולהנות מכל רגע.
תמיד אמרנו את זה,שעם אף אחד אין לנו כימיה כזאת,אתה היית החבר הכי טוב שלי מעבר לכל האהבה.
ואם כייף לנו?אז למה לא להנות פשוט?זה לא שאנחנו מבזבזים או מפסידים זמן,
עוד נשיקה במועדון?עוד סטוץ שמשאיר הרגשה של כלום?
כשאפשר פשוט להנות עם בנאדם מוכר.
וזהו,שום דבר אחר אני כבר לא יודעת ולא בטוחה בו.
אני לא יודעת אם זה שאני רוצה לחזור זה כי אני רוצה אותך,או כי קצת עצוב לי ואני מחפשת מקום שבו היה לי טוב וזה אתה.
אולי זה מתוך נוחות,הרגל,רצון לחזור הביתה למקום מוכר,אולי סתם כי כייף וזהו.
ואולי..זה כי עדיין נשאר שם משהו,אולי כי אפשר להדליק את האהבה הזאת מחדש ולפתח משהו מדהים,אולי זה לא באמת נגמר,אולי כשאמרנו שיום יבוא ואולי נחזור,היום הזה אמור לקרות.
אבל אני בחיים לא ידע לענות על השאלות האלה אם לא ננסה.
וכשאני אומרת "לזרום"
אני לא מתכוונת שתחזור בחמישי הביתה,ניפגש,בערב תצא למסיבה ותתנשק עם מישהי אחרת ואני יהיה הזונה הקטנה שלך וכשבא מרימים טלפון.
אני מכוונת שלא נצא בהגדרות שסתם מלחיצות ולא נותנות שומדבר,נראה איך זה להיות ביחד,אם זה מה שאנחנו רוצים,נתקשר אם יבוא לנו ולא מתוך מחוייבות,ניפגש כי נירצה ולא כי לא נעים.
נזרום עם הרגשות שלנו,ואם יילך ונרצה,אז "נחזור" ואם לא,נחתוך.
ואם יילך,סבבה.
ואם לא יילך,גם סבבה.
הדבר היחיד שאני רוצה הוא להשקיט את הסקרנות הזאת,כי הסקרנות הזאת משגעת אותי ומונעת ממני להמשיך הלאה.
אז אני לא יודעת אם ננסה ונהיה כמו דודים שלי שהיו חברים מכיתה י' נפרדו לחצי שנה חזרו ואחרי כמה שנים התחתנו.
או שאולי נהיה כמו תומר אולמן והאקסית שלו שהיו ביחד נפרדנו לשנה שבה הוא לא התגבר עליה הם חזרנו לשלושה חודשים ופשוט הבינו שזה לא זה ורק אז הוא הצליח להמשיך הלאה.
גם אם זה יהיה לטוב וגם אם זה יהיה לרע,אני רואה את שני המקרים כלטוב.
לא אכפת לי להיפגע,לא אכפת לי לבכות,גם לא אכפת לי לפגוע בך.
אני אוהבת לקחת סיכונים,בלי סיכונים מה החיים האלה שווים בעצם?
אם לא הייתי לוקחת סיכונים לא היינו שנה וחצי ביחד,ולא הייינו באילת ובהפלגה ולא הייתי בגיוס שלך ומחכה לך שתחזור מהצבא.
וכמה טוב היה?וזה בזכות שהסתכנתי.
אז אני מציעה לך עמית,גם אם הרגשות קצת נעלמו,והם לא מורגשים,הם לא מתים.
אני יודעת שהם לא מתים,כי אני ראיתי את זה בעיניים שלך ואני לא ישקר לעצמי.
לכן עמית
"איש אינו יכול להימלט מלבו; לכן צריך להאזין לו." האלכימאי
אז אל תפחד שהם יתפתחו ואל תפחד להיפגע או לפגוע,זה טבע של בני האדם ולמה לא לנסות ולראות.
אתה לא סקרן לראות מה יכול לצאת מאיתנו עכשיו?
אחרי שכל אחד מאיתנו קיבל את החופש שלו...
ואם למרות כל זה אתה עדיין תגיד לא אני באמת לא יבין למה ומה המניע שלך,כי אני יודעת שאתה גם סקרן ושגם לך כייף איתי.
באמת שאני יחשוב שמשהו פה לקוי,כי אני לא מאיה שלא רצית לחזור אליה כי היא הייתה זונה אליך וגם ככה רבתם כל הזמן.
איתי זה משהו אחר,ככה לפחות אני חושבת.
אני מקווה שלא תוכיח לי משהו אחר,ולא כי זה יפגע לי באגו(גם קצת אבל זה בקטנה כי בנים שינפכו אותו בחזרה יותר קל מלמצוא שוקולד) אלא כי זה קצת ישנה לי את הפרספקטיבה על הקשר שהיה לנו.
בכל מקרה עוד שניה אתה מסיים את המכתב החופר הזה(מה אני יעשה אני חופרת)
אז כשאתה מסיים אותו,אל תחשוב יותר מדי כי אין יותר מדי מה לחשוב או שאתה מסכים אם מה שאני אומרת ואתה רוצה להסתכן איתי ביחד או שלא ושלום על ישראל.
וסתם כי זה ציטוטים יפים לסוף מכתב מרגש עד דמעות
"לאהוב פירושו לסבול. כדי להימנע מסבל אתה צריך לא לאהוב, אבל אז אתה סובל מחוסר אהבה. לכן, לאהוב פירושו לסבול, לא לאהוב פירושו לסבול, לסבול הוא לסבול. להיות מאושר פירושו לאהוב, לכן להיות מאושר פירושו לסבול, אבל סבל הופך אותך לאומלל. מכאן, שכדי להיות מאושר אתה חייב לאהוב או לאהוב לסבול או לסבול מיותר מידי אושר."
"זה לא החיים, זה להסתכל על עצמך דרך אחרים, זה להיכנע לתשוקות ולאגו, זה כל הזמן לרצות עוד- להיראות יותר טוב, להצליח יותר, להיות יותר מבסוט. את כל פעם מממשת את התשוקה ואז באה לך אחרת, זה כמו בור ללא תחתית שכמה שלא תמלאי אותו הוא יישאר ריק. כל החיים רק תנסי למלא את הבור הזה וזה רק מבטיח לך חיי ריקנות, כי לעולם לא תמלאי את הבור ורק תחושי ריקנות הולכת וגוברת.
בגמרה אמרו, 'איבר קטן לו לאדם, המשביעו רעב והמרעיבו שבע.' ככל שאתה מזיין יותר אתה רק נהיה יותר חרמן. תפסיק לזיין, תהיה שבע. זה עובד בהפוך, את מבינה, וככה זה בכל התחומים. תמיד תרצה להיראות טוב יותר, ותמיד תרצה עוד כסף, ועוד שאכטה, ועוד בחורה, ועוד עוגה, ומכונית יותר גדולה. ברגע שנפסיק לרוץ אחרי מילוי התשוקות שלנו נהיה הכי מלאים ושבעים ומבסוטים. מבינה?"
- 'מלך החומוס ומלכת האמבטיה' מאת אילן הייטנר.
אנחנו רק צריכים לא לפחד, לדעת שתמיד יש לנו אופציה, שאנחנו לא חסרי אונים. דרקון הוא דרקון רק בגלל הפחד שלך ממנו. כשאתה לא פוחד, הוא הופך ללטאה.
- 'באדולינה', מאת גבי ניצן
בבלוג זה
בכל הבלוגים
