הבלוג של שכבת מעוז!!

מה קורה? אני ביום חופש היום... ויש לי יומולדת...

יש לציין שיומולדת בצבא זה ממש מעפן, ואין לי כוח לעשות כלום...

בהתחלה ממש הייתי מבואסת מזה, אבל אז כשדיברתי עם חברות יותר פזמניקיות ממני, הבנתי שגם הן העבירו את היומולדת שלהן בישיבה מול המחשב כל היום, אז התעודדתי קצת!!!
שלא לציין את העובדה שחברותיי הטובות הפתיעו אותי ביום חמישי עם עוגה ממש טעימה והרסו לי את הדיאטה שכבר שלושה שבועות אני לא מצליחה לחזור אליה....

 עו דמשהו מבאס נוסף זה שאני צריכה לקום יום שני- מחר ב4 לפנות בוקר כדי להגיע לבסיס, כי אני יוצאת לאבטש למשך שבוע- מה שאומר שאני סוגרת שבת, ולא יכולה לחגוג את היומולדת כמו שרציתי....כולי מרמור ותסכול?!!!!! מה אנני איזה קרבי שצריך לסגור ביומולדת שלו..??!!!!

עכשיו שבוע שלם אני אהיה תקועה לבד במתקן אדם עושה שמירות של 4-8, וסוגרת שבת, אני לבד עם מלא חתיכים לוחמים בעלי כומתת צנחנים!!!! סתם... הלוואי! זה אני מנסה לנחם את עצמי...

יש שמועות שבמתקן אדם יש מלא חתיכים, אבל אנחנו לא באים במגע איתם, ובהתחשב בעובדדה שאני עושה שמירות עם אלף שכבות עליי בשיא הקור, ונראית כמו דובת קוטב! בקיצור לא במיטבי בכלל, עדיף גם לא לראות חתיכים.... זה סתם מבאס, לכי תסבירי להם שבאזרחו את פצצה לא נורמלית... חח... אני מתחילה לשעשע את עצמי ביום הלא כל כך משמח הזה, שאמור להיות יום ההולדת שלי....

טוב, מספיק עם החפירות בנושא זה...

רוצים לשמוע קצת סיפורי תש???????????!!! זה דווקא סיפור נחמד...

נקרא לו: "אנה והאזיקים"

אוקי.. אז ככה.. יש לי חייל בודד שלקה לפני כמה זמן בהתקף לב, כן מסכנון.... בקיצור באותו זמן העיפו אותו מדירתו (איך שאני מקווה שהוא לא יקרא את זה בטעות) ומצבו הכלכלי על הפנים...  הוא היה צריך להביא לי אישורים למענק אבל לא יכל להגיע לבסיס כי הוא לא מריש טוב... אחרי קצת ריבים בטלפון שימצא דרך כלשהי להעביר לי את האישורים כמו למשל לפקסס אותם מהקופ"ח שיש לו מתחת לבית, החלטתי להגיע אליו אישית ולקחת אותם... החייל באמת נשמע במצוקה...

ואמרתי לעצמי שגם יש לי אפטר באותו יום, ננסה להגיע קצת יותר מוקדם הביתה.... כי לפי הסיפורים שלו  זה לוקח 40 דקות להגיע מהבסיס עד אליו, בדרך כבר הבנתי שהביתה אני לא אגיע בקרוב.....

או.קי, אז אני מגיעה לדירה שלו, דירה קטנה, יש שם מזרן על הרצפה,אני נכנסת ואומרת שלום... פתאום אני קולטת שיש אזיקים אמיתיות על הרצפה.... אני עושה לו :" מה זה....?" פתאום הוא נועל את הדלת של הבית שלו בשיא המהירות... אני נלחצתי ורצתי וננעלתי בשירותים! שלפתי מהתיק את הגז מדמיע ואז יצאתי מהשירותים וריססתי לו ישר לפנים!!! ישר התקשרתי למשטרה, ועכשיו הוא בכלא....

אה.. זה לא באמת... סתם רציתי להלחיץ, עד הקטע של נכנסתי אליו הביתה, יש מזרן כזה על הרצפה ולידו אזיקים זה אמיתי... 

או.קי אז אני רואה את האזיקים ואומרת לו: " מה זה?"

והוא כזה צוחק:" רציתי לכבול אותך חה..חה.."

ואני עושה לו:" יפה לך, בשביל להגיע לבסיס ולהביא לי את האישורים את חולה, אבל בשביל דברים כאלה אני רואה שאתה מספיק בריא...." אז הוא עושה לי:" לא, נראה לך.. הייתי מתנדב במשמר האזרחי, ובידיוק חיפשתי משהו והם נפלו...בלה..בלה.." סתם סיפור מששעשע...

אני רוצה להכיר לכם שזה היום אפטר שלי ואני עוד לחוצה להגיע הביתה, אז לקחתי אוטובוס לתחנה המרכזית בת"א שלקח לו שעה להגיע,  אז פספסתי גם את התחנה שהייתי אמורה לרדת בה, הייתי צריכה לקחת אוטובוסס חזרה לתחנה המרכזית...

שם עליתי על קו370 מזוהם ומגעיל עם כסאות דהויים כאלה... התיישב לידי איזה סבאלה חמוד רוסי כזה, אבל הוא כל הסיעה ממש נצמד אליי! וזה ממש הציק לי... ובגלל שהייתי מצוננת אז גם גיליתי רק באמצע הנסיעה שהוא מסריח מזיעה... מזל שהייתי מצוננת....

ואז האוטובוס עוד עצר באמצע הדרך כי היה אוטובוס לפנינו  שהתקלקל, אז עצרנו לאיזה 20 דקות כדי להעלות עוד נוסעים.. קיצור זה היה יום ארוך ומתיש!!!!

ועכשיו שוב לעניין האבטש!!! אין לי מושג איך אני אשרוד שבוע שלם של שעמום ושמירות ארוכות לבד עם עצמי!!!וכבר הספקתי לגלות שאני לא הכי מעניינת את עצמי... במילים אחרות משעמם לי לבד!!!!!!!!!!!!!

תאחלו לי כיף והצלחה!

מקווה לחזור שפוייה, ולעדכן!!!!

אנה