תגובה לתגובה של טלי ---
כ"כ שמחתי וחשתי בצער באותו הזמן , לגבי תגובתך.
שמחתי על האמונה החמה
והצטערתי על הייאוש
לגבי מה שאמרתי- הנה לך הסבר
בספר התניא מובא, שנשמות עם ישראל מוארות או יותר נכון ששורשן מגיע מהשפעת עשרת הספירות, כלומר עשרת הספירות (כתר חכמה בינה, חסד גבורה תפארת, נצח הוד יסוד ומלכות) כל אחת בפני עצמה , מרמזת , בפרטיות, על אחד מ-10 כוחות נפש.
כלומר כל אחד מעם ישראל יש לו שורש נשמה, שנובע מאחד מהן (בשילוב, כמובן, של כל האחרות - אבל רק אחת שבאמת שולטת)
ישנם אנשים ששורש נשמתן מגיע ממידת הגבורה- אלה הם אנשים שחייבים "ללכת עד סוף" - לקיצוניות. וזאת מעצם מידת הגבורה שדוחקת בהן למצוא ולהסיר כל דבר בדרך לאלוקות.
אבל ישנם כאלה ששורש נשמתן מגיע ממידת החסד - ואלה ינטו בד"כ להקלות ולמציאת הדרך בה ילכו באמצעות זרימה ולא התנגדות.
מכאן נובעות שתי מסקנות חשובות:
1) לכל קבוצה (ופרט) בעם ישראל יש זכות קיום - כי כל אחד מייצג מידה (או חלק ממנה) במארג הכללי של 10 הספירות.
2) דתיים לאומיים, כפי שאני משייך עצמי - מצבם לא נובע מכך שהם פחות דתיים - אלא ששורש נשמתן נובע ממידת החסד- והם תורמים לאומה את הפתיחות (כמובן עד לגבול מסוים - בשביל זה יש את החברה החרדית - מידת הדין - כמאזנת)
כמובן שכל מידה כלולה גם מתשעת הנותרות- כך שיש הקצנה בקרב דתיים לאומיים (כמו התיישבות וצבא - דברים שנוגעים לכלל ישראל) בהם הם מחמירים ולעומת זאת ההקלה של החברה החרדית באותם נושאים בדיוק , נובעת ממידת החסד שכלולה במידה העיקרית שלהם.
ושניהם נחוצים באותה מידה.
לגבי בעייתך באופן אישי אני רוצה לספר לך קצת על עצמי:
אני בן 27, גדלתי כדתי לאומי - הפכתי אתיאיסט, חיפשתי את עצמי בכל מיני דתות ולבסוף התחזקתי ביהדות.
מאמצע הצבא, התחלתי להתחזק, ואחרי הצבא למדתי בכולל כשנה- תקופה שמאד התעלתי בה.
ומאז אני בירידה.
אני בירידה מהמון סיבות - פרנסה, חוסר רגש וכו'.
אבל דבר אחת למדתי - אסור להתייאש !
היכולת לעבוד את השם - גם מתוך קושי - זהו החלק השני של עבודה מתוך אהבה ורגש, וחלק בלתי נפרד.
אל תתיאשי ! תמשיך להרכין את הראש עד יעבור זעם ולעשות את המינימום - סופם של אותם מעשים הוא: שאורם ילך ויגדל ובסופו תחזרי למצב בו היית.
המצב בו את נמצאת נקרא מצב של הסתר פנים, והוא נחוץ לשם עלייה מחדש. תביני, את כל, כל אחד הוא כלי שיכול להכיל אור מסוים, כשהכלי מתמלא הוא חייב להשבר בכדי שיווצר כלי יותר גדול שיוכל להמשיך ולהכיל את האור. משל למה הדבר דומה ? לאדם המטפס מדרגות - הוא חייב להגיע למצב של אי שיווי משקל (קרי - על רגל אחת) בכדי שיוכל להמשיך לטפס!
וזה המצב שלך , זוהי ירידה לצורך עלייה - אל תתני ליצר לספר סיפורים - זוהי מטרתו הסופית לייאש אותך !
ראי מה כתוב בספר תהילים (קלט) : "אם אסק שמיים, שם אתה ואציע שאול, הינך" - כלומר בזמן שמתעלים (אסק שמיים) רואים שעוד רחוקים (שם - רחוק - אתה) אבל כשיורדים (אציע שאול) שם אתה ! הקב"ה נמצא דווקא עם היורדים !
ראי מה כתוב במגילת איכה " כל רודפיה השיגוה בין המצרים" - לכאורה, בין המצרים - תקופה של ירידה עצומה בחיי העם ובכל זאת:
כל רודפיה - רודף - יה - כל מי שרודף אחרי השם בתקופה הזאת השיגוה - משיג את הקב"ה - מתי ? דווקא "בין המצרים" ! מתוך החושך!
רק אסיים בסיפור:
פעם באו שני תלמידים למגיד ממזריטש ושאלו אותו כיצד אפשר לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה ? הרי בכל זאת כולנו אנשים ולכולנו רגשות ורע זה רע?
שלח אותם לרבי זושא מאניפולי - רבי זושא באותה תקופה לא היה ידוע והיה עובד בבית מרזח של גויים- מתוקף "תפקידו" היה חוטף המון פעמים מכות מגויים שיכורים ובנוסף תנאי מחייתו היו ממש רעים - היה ישן ליד התנור על הרצפה ופעמים רבות לא היה משיג די כסף לקנות אוכל והיה ישן רעב.
וכשבאו אליו לשאול אותו איך אפשר לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה, ענה שהוא אינו יודע מדוע המגיד שלח אותם דווקא אליו - מעולם לא עבר עליו שום דבר רע שהוא יכול לברך עליו!
צריך להבין שהקב"ה נותן ייסורים לאדם, בין אם אלה ייסורים גשמיים או לחילופין רוחניים , הוא בעצם נוגע באדם במידת הדין שלו - מה אכפת לאדם איך הקב"ה נוגע בו כל עוד הוא נוגע בו ולא התייאש ממנו חלילה ?!
חזקי ואמצי - אל תיתני לשום דבר לשבור את רוחך - את יותר חזקה ממה שאת מתארת לעצמך.
וכמו ששמעתי באיזה שיר ראפ לאחרונה:
"עוד לא נולד האחד שיעצור את ישראל ! "
בבלוג זה
בכל הבלוגים
