התגובה מאת טלי:
שלום לך. שמחתי לקבל את תשובתך אתייחס לראשון ראשון ואחרון אחרון.
ראשית לגבי עניין הספירות התיאור שתיארת בהחלט מעניין והגיוני, ולא זכור לי ששמעתי את התאוריה הזאת פעם.
אך שאלה לי: האם הציבור שמגיע מספירת החסד צריך לשלם בעולם הבא שלו בגלל שהוא מגיע משם הלה כולנו יודעים שהכול ספור ומדוד על כל עברה והתפשרות בעולם הזה בעולם הבא מתחשבנים בהכול... או שאלוקים מודד וסופר הכל על פי המקום שממנו באה ספירתו: עם אנשים של חסד מתחשבנים בחסד וכו"
ועוד דבר אם טיפוסי גבורה הם אנשים קיצוניים, זה אומר שחרדים וחילונים אתאיסטים באים מאותה ספירה, הכל קיצוני..
טיפוסים של או הכל או כלום..
( נראה לי שאני באה מהמידה הזאת ולכן קשה לי לסבול את עצמי כשאני לא דתיה באמת, כשאני לא עושה את הדברים מבפנים אז אני מתייאשת ומעדיפה להיות כלום..., מאיזה מידה אתה מגיע?)
ועכשיו אתייחס לגבי: אני מודעת ויודעת על כל מה שכתבת לגבי הייאוש (כידוע חזרתי בתשובה דרך רבי נחמן מברסלב בי תורת הלחימה ביאוש...) אמשיך את תשובתי בחלון תגובות הבא כי פה נגמר המקום.
התגובה מאת טלי:
המשך תגובה: אכן נכונים דברייך אסור להתתיאש צריך להמשיך להלחם ולהרים את הראש מעל פני כל המסכות שהצבתי לעצמי ושהחברה הציבה בפני. צריך להלחם!! לא להתייאש!! לשמוח בדברים הקטנים שאני כן עושה ושעשיתי, למצוא נקודות טובות שיאירו לי בחשכתי האפלה, הכל נכון ואמיתי...
אבל לי זה קשה הרצון שלי לחזור בתשובה ולהתקרב לאל גדול מאוד, אך ביחד עם זה יש לי רצון גדול להתפרק, לחוות, להרגיש, לעשות שטויות...
ספר לי יותר על מהלכיך בחיים ותודה על ההתייחסות.
----------------------------------------------------------------------------------------------------
טלי שלום,
אמנם צודקת את במה שאת אומרת ,לגבי ההתחשבנות של הקב"ה – אך צריך להבין שאדם נידון עפ"י 3 אלמנטים:
זמן – כלומר הזמן שבה הסיטואציה בה התרחשה – עם כל ההשפעה עליו והפוך
אדם – פה נכללים כל כוחות הנפש של האדם (ומובאת בחשבון הנטיה הנפשית אליה הוא משתייך)
מקום – המקום בו התרחשה הסיטואציה- לא הרי ביהמ"ד כשוק וכדו'
בעניין זה יש לי סיפור:
המגיד מקוז'ניץ היה ידוע כמוכיח גדול, הוא חי בתקופתו של הגאון מוילנא.
פעם כשנפגשו שניהם – אמר הגאון מוילנא למוכיח – למה הוא תמיד מוכיח את כולם ואותי (כלומא את הגאון) לא ?
המוכיח לא ידע מה להגיד – איך מוכיחים את גדול הדור ?
אחרי לחץ של הגאון הוא הוכיח אותו כך:
אתה נקרא "הגאון מוילנא" פה מאחורי קירות בית המדרש – נראה אותך נשאר "נגאון מוילנא" שם בחוץ – בשוק.
וזה מה שמובא בספר התניא: ישנם 3 סוגי מהויות / אנשים / נשמות –
צדיק, בינוני, ורשע. אני לא אכנס לכל ההסבר על מהותם, אבל בקיצור זהו החידוש של בעל התניא:
בינוני זו לא דרגת ביניים ( בין רשע לצדיק) – זוהי דרגה בפני עצמה. כלומר בינוני יכול להתאמץ כל החיים שלו אבל תמיד ישאר בינוני במהות.
ואני אסביר – בינוני זוהי מהות בה אדם נמצא במרבית חייו המלחמה מתמדת עם היצר – הוא יכול לפרקים לכבוש אותו (ולפעמים לעשות זאת כל חייו – ולהקרא צדיק במעשים) אבל לעולם הוא לא יכול לנצח אותו בצורה כזו – שהיצר יהפך ליצר טוב. וזאת בעצם מהות הצדיק – הוא הופך את היצר הרע לטוב – ממתק אותו.
רובינו ככולנו בינוניים (יכול להיות שבמעשים ישנם חלק רשעים, בינוניים ואפילו צדיקים) אבל במהות שבמלחמה עם היצר רובינו בינוניים.
מה זה נוגע לשאלתך ? אז ככה: לעניין השכר – בינוני שכל חייו היה דתי או לפחות ניסה יקבל יותר שכר מצדיק – משום : "שלפום צערא אגרא" – כי הצדיק אמנם היה דתי – אבל "נקודת ההתחלה" שלו יותר טובה, אמנם הבינוני לעולם לא יגיע לרמת ההתקשרות של הצדיק – אבל מאוד סביר להניח שהשכר שהוא יקבל יהיה רב יותר.
לכן מאוד חשוב להתאמץ – אפילו קצת – רבי נחמן אומר שמצווה קטנה בדורות שלנו (והוא מדבר על הדור שלו לפני כ-300 שנה – קל וחומר בדור שלנו) נחשבת יותר ממצוה גדולה שנעשתה בזמן התנאים וזאת בגלל הסתר הפנים העצום שאנו בתוכו.
לגבי חילונים וחרדים – נכוןם שקו ההיגיון שלך פועל נכון והם אכן נראים קיצוניים – אבל יש הבדל בין שניהם: החרדים בחרו, והחילונים בחרו שלא לבחור. שניהם קיבלו את אותם כוחות הנפש – אבל השאלה למה הם ניצלו / כיוונו – החרדים מתעלים זאת לכיוון חיובי אבל בקיצוניות החילונים עושים זאת אחרת.
(אם כי לדעתי , החילונים דווקא שייכים לתחום החסד – הם מצוינים בדרך ארץ ובין אדם לחברו – אם כי רוצים לחיות בפתיחות ומתירנות – קצת מוגזמת).
אני מבין את הרגשתך לגבי שאת לא יכולה לסבול את עצמך – זו הרגשה טבעית לחלוטין. אבל חשוב לזכור: לא לשבור את עצמך – רבי נחמן אומר: תמיד לחפש בעצמך נקודת זכות – ואת יודעת מה הקו האדום מבחינתו? הנקודה הזאת יכולה להיות : "שלא עשני גוי" !! עד כדי כך מותר לך לרדת ! וממנה להאיר ולדון את עצמך לכף זכות – ומתוך כך תגיעי באמת לכף זכות ! (מומלץ לקרוא את תורה רפ"ב שלו בליקטוי מוהר"ן) כלל גדול : כשאת למעלה ומרגישה התעלות - אז תדוני את עצמך לכף חובה, וכשאת למטה בירידה – תדוני את עצמך לכף זכות . כל דרך הפוכה, זוהי עצת היצר ( אם את למעלה ודנה את עצמך לכף זכות – את מגיעה לידי גאווה ואם את למטה ואת דנה את עצמך לכף חובה – את מגיעה לידי ייאוש – ובשניהם הפסדת ליצר – כי אין מידות יותר מגונות משני אלו)
לגבי איזו מידה אני - קודם ציינתי שכולנו מורכבים משקלול של כמה מידות ואחת שלטת או יותר דומנינטית – אני לדעתי בא ממידת החסד – אני כמעט תמיד ( ואני אומר כמעט – כי יש עדיין מידות אחרות בנפש – ויש דברים בהם אני מחמיר) מנסה למצוא הקלות. שדרך אגב, עוזרות לי מאוד לדון אנשים לכף זכות – וזאת גם הסיבה לדעתי מדוע הדתיים לאומיים באים ממידת החסד – משום שהם היחידים שיכולים לדון את שאר 2 החלקים של החברה היהודית לכף זכות (החרדים והחילוניים) ומתוך כך לשמש כגשר ביניהם למטרת אחדות מלאה.
ובנוגע לשורת האחרונה – מי אמר שאת צריכה ישר להיות "דוסית" ? יש תמיד דרך ,שהיא אמנם ארוכה , אבל בסוף מגיעים לאלוקים וזה באמצעות זרימה ולא התנגדות עם החיים – עם הזמן תלמדי לשלב את ההתפרקויות והשטויות עם היהדות – בנושא זה אני אגע קצת בעצמי:
אמרתי לך שהתחזקתי – ואני גם כמוך מאוד פחדתי מההגבלות והאיסורים עד שנסיעה מסוימת גרמה לי לתפוס שישנה דרך (הדרך עליה דיברתי למעלה) דרך אמצעית וזורמת.
זה היה התקופה שעוד היו נוסעים מהגליל לירושלים דרך הבקעה. במהלך הנסיעה עוברים ליד המלח – וישנם שם סימונים לאורך כל הדרך, מה הגובה שלך ביחס לפני הים.
כשעברנו ליד ים המלח היה סימון שכתוב עליו 1000- מטר מתחת פני הים (או בקירוב – יכול להיות שאני לא מדייק במספרים) ולאחר איזה שעה פתאום אני רואה שנחנו בפני הים ! ואז זה הכה בי ! עלינו קילומטר בכלל מבלי להרגיש את העלייה! וכך זה יכול להיות גם לגבי היהדות – אפשר לעלות לאט לאט, ומבלי להרגיש את תהיי "קילומטר" בגובה ! וזאת מבלי שתרגישי ששינית (אם בכלל ) משהו בחייך !
הצעדים הקטנים מצטרפים בסופו של חשבון – לכן החשיבות של המעשים שאת עושה , גם אם הם בענייך קטנים ולא נחשבים (מה זה צעד לעומת קילומטר ?....)
כל מה שאני כותב לך פה – זה לא מסיפורים – אלה דברים שחוויתי אותם בעצמי - וזה אפשרי !!
הרבה אושר.