הבלוג של דויטש

היי

ב-16 לפברואר היה לרועי (אחד מהחברים הכי טובים שלי) יומולדת, אבל לא רק לו, גם לבלוג.

היום חגגנו לו משפחה וחברים של המשפחה, והיה נחמד בסך הכל, רק רציתי דרך זה גם לכתוב על הבלוג שלי, אם כבר יצא ככה, אז שנחגוג לשניהם באותו יום.

אתם לא יודעים כמה הבלוג הזה עזר לי. כל פעם שהרגשתי שאני לבד, או שכעסתי או שרציתי פשוט לשחרר משהו שהיה לי על הלב, כתבתי, וזה גרם לי להרגיש יותר טוב, גם בזכותכם.

אני עדיין מרגיש שאני צריך את זה בצורהמסויימת, אבל קצת נמאס לי. נמאס לי שאנשים שאני לא רוצה שייקראו מה שאני כותב כן קוראים, נמאס לי שאני לא יכול לכתוב מה שאני רוצה כי אני לא רוצה שתחשבו שאני מטומטם, נמאס לי לחשוב לפעמים, אתם יודעים?...

אני אמשיך להגיב לשלושתכם, ספיר, עדי וכספר, אבל אני לא אכתוב יותר. אני לא יכול עוד.

ממש תודה לכם, על הכל.

גל

היי

שמעו, בתור התחלה אני רוצה לבקש ממכם משהו... כל האנשים שאני מכיר ויש להם את הבלוג, בבקשה תפסיקו לקרא אותו... זה שאין לי משהו מיוחד להסתיר לא אומר שאני רוצה שכל האנשים שאני פוגש כל יום יידעו מה אני חושב או מרגיש... אז בבקשה, תפסיקו לקרא אותו...

טוב, אני אגיד מהר מה קרה לי היום כי זה חשוב, ואח"כ מה אני מרגיש בכלל בימים האחרונים... זה נורא חשוב לי.

אני עוד פעם עייף, אז אם ייצא דפוק או מוזר, מצטער..

ככה, היום היו לי שני משחקים בכדרוסל, ואני די בטוח שעפנו, אבל היה די נחמד.

במשחק הראשון לא שיחקתי, והפסדנו בו בשתיים.. אבל כמה שזה יישמע דפוק וזה, הייתי נורא גאה בעצמי שצעקתי כל הזמן על השחקנים מהספסל ועודדתי אותם וכאלה... הייתי נורא קולני וזה מוזר לי, אז היה לי נחמד...

בשני (כנראה בגלל ייסורי מצפון של המאמן) שיחקתי הרבה ולא קלעתי אבל שיחקתי די טוב... באתי לכדורים והייתי אגרסיבי, וסתם, באמת הייתי גאה בעצמי... בסוף ניצחנו בשתיים...

טוב, עכשיו הקטע החשוב, אם ייצא ארוך אני מצטער שוב...

כשהייתי בכתה ג' אני חושב, קראץי ספר של יאנוש קורצ'ק שקראו לו "בני האדם הם טובים", לא ממש אהבתי אותו, אבל השם היה מאוד גדול בעיני. אז לא ממש הסכמתי איתו, וחשבתי שבני אדם בכלליות הם חבורה של אגואיסטים שחושבים רק על עצמם, חשבתי ככה עד לפני חודשיים בערך.

בכל מקרה, אני עדיין חושב באותו כיוון, אבל אני לא חושב שאנחנו ככה בגלל שאנחנו באמת כאלה, אני חושב שאנחנו צריכים להיות ככה בשביל להצליח בעולם הזה.

זה יישמע קצת לא קשור, אבל אני מרגיש שיש לי מצפון מאוד חזק, ואני אוהב את זה.

בתור עקרון לעצמי החלטתי שאני צריך קודם כל להקשיב לו כדי לאהוב את עצמי, ותאמינו לי, אני נורא צריך את זה.

אז בכל מקרה החלטתי עם עצמי אז שאני אנסה לעשות מה שאני יכול כדי להיות מוסרי כמה שאני יוכל, ודרך זה אני הכי אהיה שלם עם עצמי, וככה אני אוכל לגרום לשני הצדדים להרויח, אני מקווה.

עכשיו אם ייצא שחצני, וסביר להניח שכן, אני מצטער, אבל זה מה שאני חושב, וקשה לי לכתוב את זה בצורה פחות כזאתי.

אתם זוכרים את הפוסט שלא ידעתי ממש אם אני באמת בנאדם נחמד או טוב, או רק עושה את עצמי? אז בכל מקרה, נראה לי שאני די טוב, וחשוב לי להיות עצמי, לפחות אם אני רוצה להיות עם משהי...

אולי אני כבר די מנג'ס לכם בקשר לזה, אבל אני מרגיש ממש רע בקשר לזה... לא נראה לי שיש בנאדם שאני אוכל להיות לגמרי עצמי לצידו, בלי שאני אהרוג אותו מדביקות או משהו בדרך, וגם אם כן, לא נראה לי שאני אוכל להיות עם משהי שתכול להבין את זה, ושתהיה אולי גם כזאת, אני יודע...

בטוח נמאס לכם מזה, ואולי גם נמאס לכם ממני, אבל אני די מתוסכל, וגם די בודד... לפחות מרגיש ככה..

סליחה על זה, וסליחה שהצטערתי כל כך הרבה...

גל

היי

להגיד את האמת, היה לי בסך הכל יום נחמד, אבל תמיד יש לי הרגשה מסויימת, שהייתה נורא חזקה אתמול בלילה.

אני לא יודע... אני מתוסכל ויש לי קטעים שפשוט בא לי להיות לבד, בלי אף קשר עם אף אחד.

אני לא מרגיש באמת שייך באף מקום, ואני סתם לבד כזה.

בגלל ההרגשה הזאת גם לא היה לי כוח להגיב אתמול לאף אחד, אפילו שקראתי פוסטים. כספר, אם אתה חושב שיכול לצאת מזה משהו טוב, לך על זה, ובקשר לקטע עם המחמאות, לדעתי זה אחלה ואם לא קולטים את זה, לא נורא.

בכל מקרה, נראה לי שזה בגלל שאני פשוט לא ממש מאופס על עצמי.... בעיקרון אני חנון שאוהב ספורט, שפאקצות אוהבות   אותו והוא אוהב את green day... אני יודע שזה לא אומר כלום, אבל זה נורא לא נחמד לא להרגיש שייך באמת באף מקום...

דרך אגב, היה לנבחרת בית ספר שלנו אתמול משחקים בכדורס, וניצחנו משחק אחד ב40 הפרש ושיחקתי די הרבה.... היה כיף.

היום לא קרה כלום, אבל נחתי קצת, וגם בבית ספר היה לא רע, ראינו רומיאו ויוליה בשיעור אנגלית, סרט לא רע (הגרסא הישנה לפחות, החדשה סתם מעוותת לדעתי)

אני יודע שהבטחתי לנסות להפסיק, אז אני לא אגיד כלום.

ליל"ט לכם,

גל