א - ו - כ - ל !!!!

"תחי מדינת ישראל, כל הכבוד לצהל! " (סרג'יו קונסטנצה זורק רימון)

עברו שנתיים בשירות סדיר, ואני עוד בחיים. לא עניין טריוויאלי. אצלנו ביחידה, אם בילית יותר

משנתיים בצפון, אתה נחשב בקבוצת סיכון. עובדה, היחידה עם מספר ההתאבדויות הגבוה בצה"ל,

 ומתוכה אנחנו, החוליגנים (אנשי "החוליות"), הינו הכי מטורפים, המשוגעים של היחידה.

תמיד פחדו מה הדבר הבא שנעשה.  דוגמאות?

  לטפס על אנטנות גבוהות וליילל לכוון הסורים, הולך? לדרדר חביות על מדרונות ממוקשים רק

 כדי לראות אותן קופצות, זה בסדר? לעבור ביקורת חמץ של הרבנות,  רק כי הפיצה מלפני חודש

עדיין דבוקה לתקרה, ולא נפלה על אנשי הרבנות, טוב לכם?  להתחבא בפח האשפה הגדול של

הבסיס שעה שלמה רק כדי לצעוק "בוווו" על הטבח, זה נחשב? וכדורי שלג עם ביצים בתוכם?

 ולמרוח את השפופרות של ה"אדומים" בדבק?

בקיצור, ממשמרת למשמרת, המוח נדפק. אז אחרי שנתיים, בערך, מורידים אותך למרכז הארץ,

 לתפקיד האחרון שלך. כדי שלא תתחרפן לגמרי, ותתחיל לרוץ עירום בבסיס, וכאלה.

שמחתי לרדת למרכז, להיות קל"ב, אבל היה לי עצוב לצאת משם, מהחוליה. כמו כולם, עשיתי

ארוחת פרידה, ויש לי תמונה שלי ושל בני, מחייכים ומרוצים, אחרי שדפקנו אחד לשני בפרצוף

צלחות פסטה ברוטב עגבניות. זו היתה ארוחה חגיגית יחסית.

בקיצור, פעם ראשונה מזה כמעט שנתיים שעליתי על א', וגיליתי, לזוועתי שהמדים די קטנים עלי.

עליתי כ 10 קילו בצפון, בלי לשים לב. אחרי הכל, הייתי יוצא הביתה על ב' (היו לנו אישורים

מפוקפקים שהדפסנו לבד), חצי שנה בכלל לבשתי רק טרינינג וחרמונית, וכזכור, אכלנו לא רע.

אז מה עושים? דיאטה.

אבל איך אפשר, עם כל השק"ם הזה, והאוכל הרע בחדר האוכל, שאחרי שאוכלים שם נשארים

 לא מסופקים, ואוכלים עוד משהו מהמכונות? זוועה.

אני החלטתי לחבר כמה דברים יחד:

 -רוצה משהו מתוק

 -רוצה ללעוס משהו עם התנגדות, לא מסטיק (ובכלל אסור היה לנו מסטיקים שם! )

 -רוצה משהו זמין, אבל שלא יהווה בעיה בחדרי העבודה שלנו

 -רוצה משהו שאי אפשר לאכול המון ממנו.

כלומר - חרובים.

  כמו שיש אנשים עם סיגריה תמידית בפה, כך אני הייתי עם חרוב. וזה עבד, ממש טוב. קיבלתי

הרבה סיבים, שהיו חסרים לי מאוד בתזונה. את החרובים השגתי בחנות מפוקפקת בגבעתיים,

 וכשנגמר הסטוק הראשון, הלכתי למצוא את המקור.

ואיפה גדלים החרובים?

נכון ! בשקים גדולים בחנויות בשוק לווינסקי.

פה נפתח לי עולם חדש שלא הכרתי. יש כאלה שהלכו לשוק עם אמא כשהיו קטנים. אני הלכתי

עם אמא לאוניברסיטה. שוק לא ראיתי עד הצבא. וטוב שכך, כי כשאתה קטן, אתה קרוב יותר

לליכלוך שעל הרצפה, ולא נהנה מהנוף.

והרי יש כל כך הרבה מה לראות: כל הפירות היבשים שיש בעולם, ערוכים בשקים, קוראים לך

 לעשות טו-בשבט כל השנה, גבינות מלוחות בפחים עם מים, זיתים בפחים עם ציורים נאיויים

 ואותיות ביוונית, דגים מעושנים, איזה אושר, איזה עושר.

עד היום אני אוהב ללכת שם, וחוזר עם שקיות מלאות. וגם אוכל שם בורקס אמיתי, ושותה מיץ גזר,

 מהעגלה בפינה, איפה שבעל הבית מתגאה בקצף של המיץ, וקורא לו "קאימאק", כאילו זו שמנת.

 (אידיוט! אבל מיץ גזר זה מיץ גזר)

דיאטה כזו לא היתה לי בחיים. (ואני עשיתי כמה בימי חלדי.)

 באותם ימים גיליתי, שיש קשר הדוק בין הסיפוק מהאוכל לבין כמה אוכלים. כמה שבישלתי יותר,

 והיה לי טעים יותר, אכלתי פחות. נזקקתי לפחות. לאט לאט המרתי את האובססיה לאוכל, ממשהו

הרסני למשהו בונה. כאן נמצאים השורשים של מי שאני היום, האיש שנהנה להאכיל אנשים יותר

 ממה שנהנה לאכול בעצמו.

בשוק לווינסקי יסדתי את המזווה שלי, וכאן אני מביא מתכון למשקה שאפשר לעשות ממוצרים "משומרים", ומקבלים טעם "טרי":

מילקשייק חבושים

על כל כוס חלב -

2 קוביות קרח

2-4 חתיכות מרמלדת חבושים (מישהו בכלל יודע איך קוראים לזה?)

בכד של בלנדר (או כד שמתאים למקל-טוחן, "סטיק" ) שמים חלב,

 טרי או עמיד (לא לפחד, הטעם ה"עמיד" יעלם)

 ואת חתיכות מרמלדת-החבושים. טוחנים כאילו אין מחר.

 טועמים ומחליטים אם להוסיף סוכר או עוד חבושים.

אבל אפשר גם לחזק טעם עם טיפונת מלח.

 כן, מלח מחזק טעמים, וישבור גם את המתיקות. בתאילנד יש מלח בכל השייקים הטעימים, וגם בכל המיצים!

מעבירים לכלי אחר דרך מסננת צפופה- יש שם גרעיני חבושים,

 כאלה שיגרמו לרופא השיניים שלכם לחכך ידיים בהנאה.

 יש שם גם קוקוס מיותר (הוא שם כדי למנוע מהחתיכות להידבק,

 לא בשביל טעם) וצריך לסנן את כל זה.

 כדאי לבחוש עם כף בתוך המסננת, כי היא נסתמת מהר.

שוטפים את כד הבלנדר מהשאריות הלא מסוננות, מחזירים את

המשקה לכד, וטוחנים עם הקרח. כך נוכל להשאיר פתיתי קרח

 חביבים במשקה.

מתקבל משקה מתוק, סגול-וורוד,בטעם של סוף הקיץ.

 מוזגים לכוסות, ונהנים כאילו יש חבושים טריים גם ביוני.

(לא "לקשט" את המשקה בשום דבר, ובטח לא בקוקוס! רוצים טעם קוקוס? שימו קצת חלב קוקוס.)

עדכון: למרמלדת החבושים קוראים בארץ "לוזָה" או "לוזינה"