א - ו - כ - ל !!!!

נו, אין לי כח לכתוב.

אבל מי צריך מילים כשיש תמונות כאלה?

-המשולש זה סַמסַה (במִלרע), בצק דק אפוי, עם מילוי דלעת.

-חצי הסהר הוא הצ'יבורקי, בצק דק מטוגן, במילוי בשר טחון, בצל, והרבה שמיר.

-העגול השטוח הוא... לא יודע איך קוראים אותו. בצק שמרים תפוח מטוגן, עם מילוי

 בשר טחון ובצל. כל כך דומה לסופגניה, שכשאוכלים אותו, אי אפשר שלא

לחשוב על חנוכה. (נס פח הכבש, או משהו.)

-הכדור במרכז הוא בצק דק אפוי, במילוי בשר ובצל, לפעמים עם כבד.

איך קוראים לו?

כמו שאומרים/נוזפים בבוכרית-  "זה גם כבש. גם כן 5 שקל. כמה אתה רוצה?"

וזו תשובה מספקת, למי שמבין קצת בפסיכולוגיה בוכרית.

אלה ברמלה, עוד לא יצאו מבוכרה. הם עוד מסמנים מגן דויד על הלחם, כדי

שיהודים ידעו שמותר לאכול אותו. הכל בזול, מנות גדולות, והמבטים אומרים

"מי זה? אולי מהמפלגה? אולי מהמשטרה? הוא יהודי? אז איך לא ראינו אותו קודם?"

המלצרית הולכת בשקט, מדברת בשקט, בצניעות של "מעמד האישה פה בזבל,

אני לא רוצה להסתבך."

כששואלים אותם "כמה עולה?", הם עונים קצת בהתנצלות, כאילו מוכנים לחטוף צעקות

כמה זה יקר, כאילו הם יודעים שיפסידו בויכוח. תמיד מופתעים כשאתה מסכים.

אתה ממש רוצה שהם יבטחו בך, שיחייכו, אבל זה לא קורה.

כשאתה עוזב, מבטיהם מלווים אותך עד המכונית, מוודאים שלא יושבים בה

אנשים עם מעילים אפורים ומשקפי שמש.

הטיפ שהשארת רק מוכיח שיש לך קשרים עם השלטון.

אלה בתל אביב, לעומת זאת, הם קצת כמו מהגרים איטלקיים בניו-יורק של פעם.

מדברים מעל ראשך בשפה שלהם, אתה אורח זר בתוך שיחה שנמשכת מאז הבוקר.

חסרי סבלנות למי שאינו משלהם, מביטים דרכו, קצת "עושים טובה" שבכלל

נותנים לו אוכל, או שמסבירים לו, לחוצפן, כמה עולה, ומה יש בפנים, איך הוא

לא יודע? מה זאת אומרת "מה זה דושפרה?" כולם יודעים מה זה, מה, הוא עושה

ממני צחוק? עכשיו שלא יפריע לי לדבר עם הבן דוד שלי.

כשהם אומרים לך כמה עולה לך התענוג, הם אומרים בקול, בהתרסה, כאילו התכוונו

לומר "נראה אותך מתווכח, זה הרי ממש זול, ורואים שיש לך הרבה, אם תתווכח,

כולם יחשבו שאתה קמצן, ובמיוחד הבחורה שאיתך.(שלבושה לא צנוע לדעתנו,

אבל זו בעיה שלך שאתה מסתובב עם שרמוטות, אנחנו לא ניתן לבת שלנו לצאת

ככה לרחוב בחיים. )"

אז מה בכל זאת משותף לכל אלה?

ההסתודדות בקבוצות, הגברים לחוד, מעשנים, נשים מאחור, לא נראות.

הצורך להתחבא - המסעדות לרוב מוסוות כשווארמיות, או לפחות נמצאות במקום

לא ממש בולט (מלבד 3 ממש גדולות בת"א).

כיפות שחורות, כמעט לא נראות על השיער השחור הסמיך, מעורר הקנאה.

וודקה גולד בכוסות שתיה מלאות. לא יודעים מה זה "שוט".

והכל רק במזומן.

יש להם יחסי אהבה-שנאה עם הלקוחות הרוסים.

הם מדברים איתם רוסית בשמחה, אבל מסתירים מהם כל מיני דברים בבוכרית.

הם אוהבים את הפזרנות שלהם, ושונאים את זה שיש להם כסף.

הם שמחים שהם שותים וודקה.

הם חושבים שהנשים שלהם לא צנועות.

הם גאים בזה שהם לא עובדים בשבת, ושהכל הכי כשר בעולם,

וחושבים שהרוסים לא מספיק יהודים, או קצת יותר מדי נוצריים.

הרוסים, לעומתם, חושבים עליהם אותו דבר:

בחור רוסי שאני עובד איתו אמר לי פעם-

"יש לי שכנים מאוזבקיסטן, שם כל היום בבית יש ריח של כבש,

רק כבש-כבש-כבש, אני אומר לך, זה לא יהודים, זה מוסלמים !"

חבל שהם לא שכנים שלי.

 אני צריך מדי פעם רק קצת שומן כבש, בשביל הפלוֹב.

סה"כ אנשים נחמדים...

תוספת מאוחרת:

הקורא רוברט מוסיף (8/4/2006) :

בקשר לעיגול שבאמצע -זה לא צריך להיות בשר טחון אלא חתיכות בשר עם חתיכות שומן כבש ובצל
וזה נקרא גושגיג’ה

תודה רוברט, זה עוזר לי מאוד.

כל פעם שאני מראה להם מה שאני יודע איך קוראים לאוכל שלהם,

זה מחמיא להם מאוד, ואני מקבל יחס טוב יותר.

אבל לא לפני שהם מתפלאים

-"מה, אתה לא בוכרי? אז איך אתה יודע?"

כל פעם מחדש.

אנשים נחמדים.

באמת.