א - ו - כ - ל !!!!

לפני שאני מתחיל - הנה הודעה פרטית:

 לודביג- הפוסט שאני כותב כאן הוא לא הפוסט שכתבת בעצמך ושלחת לי, על קוגעל.

וגם לא זה של הגפילטע פיש שהכנת מול עיניי, וצילמנו יחד.

רוצה לפרסם פוסטים? פתח בלוג משלך.

 רק כך תוכל לחוות את מה שאני חווה - הערצת הקהל, עומס המחויבות, ובעיקר - הערות ציניות מחברים שלך

 על זה שאתה לא כותב מספיק. אני כלכך אוהב אותך, שאני לא מעלה על דעתי שאני צריך לחסוך ממך את כל

העושר הזה.

אלוהים יודע שיש לך את זה, אתה יכול, וגם רוצה. אז יאללה.אם לא תעשה את

זה, אני עושה לך הפגנה באי-מייל, וכל הקוראים שלי יבואו, אני מזהיר אותך.

 CatMan

טוב, ועכשיו, אחרי שחיסלנו חשבונות ישנים, נתחיל לחסל חדשים:

המוזות אמנם שותקות, אבל בינתיים, עדי "שירבטה" אותי.

למי שעוד לא פגש במנהג הברבארי הזה - מי שמעבירים לו "שרביט" חייב לכתוב על עצמו 3 דברים שאף

אחד עוד לא יודע עליו. וזה 3 דברים פר-שרביט. קיבלת יותר משרביט אחד - לך תתחיל לחפור בתת מודע

 שלך, ולחפש טראומות ילדות. אתה חייב לאנושות 6 פדיחות.

וכאילו זה לא מספיק -שצ"ה פירסמה פוסט על מרקים, ובצדיקות (המתבקשת משמה),דרשה מכולם לעשות

את העבודה במקומה. ועוד הגדילה עשות, ושלחה לי מייל אישי,בו היא טוענת שכל דרך לגרום לי לכתוב היא כשרה.

אכן צדקת גדולה.

 לא חוכמה לעשות רגשות אשמה לפולני.

אז קודם כל הדברים ש(רובכם הגדול)לא ידעתם עלי.ובהתחשב במטרתו של הבלוג הזה, וחוקיו הנוקשים

 (שאני קבעתי לעצמי) - חייב להיות פה מוטיב קולינארי .

1)אני לא רואה טלביזיה. עד לפני שלוש שנים, בערך, לא היה בדירה שלי אפילו מכשיר טלביזיה. הטלביזיה

שלי היא בעצם מסך ל DVD שלי. אין לי כבלים, אפילו לא אנטנה.

 למה?

 כשהייתי ילד הייתי ממש מכור לטלביזיה. אחר כך יצאתי מהבית, ופשוט לא היתה לי, ונהניתי נורא.

שמעתי המון מוזיקה, קראתי המון ספרים, היה כיף.עד היום, כשאני מוצא את עצמי מול טלביזיה פועלת, אני בוהה

בה במשך שעות,והזמן פשוט נעלם לי. אסור לי טלביזיה.

אז מה, אני מפסיד המון דברים טובים?

ממש לא.

יש לי תאוריה שעובדת יופי עד היום, שאומרת שכל מה שמשודר בטלביזיה והוא מספיק טוב או חשוב -

 יגיע לאינטרנט או ל DVD. אם זה חשוב לי -אני משיג.

 וכך אני בעצם רואה מעט טלביזיה, אבל איכותית ביותר, בזמן ובמקום שאני בוחר, ולא מנהלי הערוץ העריצים . 

אז מה אני רואה?

 ג'יימי אוליבר - "השף העירום" - העונה הראשונה והשניה הן הטובות ביותר. מה שבא אחרכך כבר נקרא

 "המטבח של ג'יימי", וזה נראה אחרת. עדיין יש מה ללמוד, וכיף גדול לראות. לאחרונה הוציא 4 פרקים מיוחדים

על אוכל בבתי ספר בריטיים, איך הוא מנסה לשנות אותו לטובה, והמערכת מתנגדת, והתלמידים מוחים.

אבל במקומות שהצליח לשכנע - זה ממש משפיע לטובה על בריאות הילדים, כושר הריכוז, והלימודים.

 צפיית חובה לכל מי שעדיין מאכיל את הילדים שלו "נגיסי עוף". בררררר.

 IRON CHEF - תחרויות שפים מוטרפות לחלוטין, פרי דמיונם הקודח של היפאנים. זה משוגע, וזה עוזר לי

 לשמור על השפיות שלי. כמה שאני אתפרע עם אוכל - תמיד אני אדע שיש אנשים יותר מופרעים ממני.

 Cooking Master Boy - סידרת אנימציה סינית. קחו את "מרקו" מהסידרה "הלב", תהרגו את אמא שלו,

 למדו אותו לבשל, ושלחו אותו לבשל ברחבי סין. נשמע מופרך? זה עובד. בחיי. שווה צפיה.

 וגם תוכניות בישול שונות ומשונות - חשוב לי לראות. רק כך אדע איך לא לצלם , איך לא לערוך, ואולי, יום אחד,

 אעשה משהו כזה משל עצמי. ואז לא אחזור על הטעויות האיומות והנוראות שראיתי בתוכניות האלה.

2)אני תופר על מכונת תפירה.

יש לי 5 מכונות בבית. יש לי 3 ליופי, ועוד 2 שאני ממש עובד איתן. האחרונה היא זינגר תעשייתית,

 שירשתי מסבתא של לודביג, זִכרונה. (ותודה לך, בתיה, Wherever you are)

 החַברה השנייה שהיתה לי, לימדה אותי להפעיל מכונה, כדי שאתפור ריצ'רץ' לסוודר צבאי שהיה לי.

 מאז תפרתי הרבה דברים - תיקונים לכל המשפחה, תחפושות לפורים, חצאיות שהעתקתי בלי בושה

את הגזרה שלהן מחצאיות אחרות, תיקים, שיפצורים לצבא, מה לא.

 אני מאוד אוהב את זה, חבל רק שזה כלכך מאמץ את הגב.

והקישור הקולינארי?

היות שאני אוהב להשתמש בבישול במחבתות עם ידיות מתכת, (בלי פלסטיקים, ואז אפשר לשים

אותן מתחת לגריל בתנור), אני תופר להן כיסויי ידיות מכפפות תנור ישנות.

 זה נראה כמו קונדומים עם משבצות.

מה אני אעשה? תמיד יש משבצות על הכפפות המחורבנות.

 כבר 3 שנים שאני משתמש במחבתות מסדרת 365+ של איקאה.

וגם הסירים. זה כמו של מסעדות, אבל בגודל ביתי. כיף גדול.

 בתנאי שיש לכם קונדומים משובצים.

 אחרת - מוּי כואב ביד.

3) בחיים לא נגעתי בשום סם, אפילו לא קל. המקסימום שלי זה אלכוהול.

התעניינתי פעם בגאת, אבל זה כלכך מר וחומצי, שהתייאשתי מייד. הרבה לפני שהיה אמור להתחיל להשפיע.

מה גם שהאפקט , כפי שתיארו לי אותו, נשמע כמו קפאין ואלכוהול ביחד.

 נו, אז בשביל מה יש ליקר קפה?

נו, עדי, מרוצה? חכי חכי, הנקמה בוא תבוא. על שילשים ועל ריבעים.

ולא, אני לא מתכוון להעביר שרביטים לאנשים נוספים.

רוב הבלוגרים בלאו הכי מספרים לי יותר ממה שאני רוצה לדעת.

עד לרמת הצנרת, אם אתם יורדים לסוף דעתי.

טוב, עכשיו המרק. שצ"ה - היר איי קאם.

בשעת כתיבת שורות אלה, אני בדיוק מצונן וחולה, עם חום, כאב גרון, וקצת קר לי.

ברגעים שכאלה, אני זוחל, בשארית כוחותי, לדיפ-פריז שלי, וחופר ממנו קופסת ציר-עוף.

תמיד יש לי שם כאלה, עם תאריך, כדי שאדע עד כמה אני מסתכן. אין ספק שכשאני חולה ,

 אני מרגיש ש"אין לי מה להפסיד"... אבל למעשה כבר הפשרתי בעבר ציר עוף בן למעלה משנתיים,

 ולא קרה לי שום דבר רע. אם אורזים נכון ומקפיאים נכון - זה מחזיק יופי. הטעם ממש לא נפגם.

אתם יכולים לעשות את זה עם כל מרק צח, אפילו מקוביות, אבל שיהיו של OXO או לפחות MAGGIE.

הרעיון הוא להשקיע בטעמי המרק, לא בעשיית המרק עצמו. אני אוהב לצבוע אותו בטעמים תאילנדים,

כי זה מזכיר לי דברים נפלאים.

מרק חרום בשביל להבריא, להתחזק, ולפתוח את האף:

2-3 כוסות מרק צח

2-3 עלי קפיר ליים

1 כפית תרכיז תמרינדי, או חתיכה בגודל 2 אצבעות מגוש תמרינדי מיובש

או מיץ מחצי ליים

1 פלפל צ'ילי גדול מיובש, רצוי מעושן

4-5 פטריות שיטאקי יבשות

3-4 ס"מ ג'ינג'ר טרי, מקולף וחתוך גס

1 שן שום, קלופה

-חופן איטריות אורז (cellophane noodles)

-מעט כוסברה קצוצה או מעט בצל ירוק קצוץ

-חופן נבטים או חצי כוס כרוב לבן/סיני חתוך דק

-טיפונת שמן שומשום

-קצת רוטב-דגים תאי או וויטנאמי ("נאם-פלאא", או "הואק-נאם")- אם אין- אז סויה.

-חצי כפית סוכר

משרים את השיטאקי במים חמים לפחות 20 דקות. (הן מאוד קלות, רוצות לצוף. שימו עליהן איזו משקולת)

כשהן רכות - חותכים לפסים דקים.

אטריות האורז - שימו בקערה עם מים רותחים ישר מהקומקום, ל 3-4 דקות. כשהן מתרככות, לסנן,

ולערבב עם טיפה שמן, שלא ידבקו.

הצ'ילי - חותכים לשניים, מנקים ממנו את הזרעים החריפים מדי, ומשאירים רק טעם, עם מעט חריפות.

 יש לכם פלפל מעושן? יש לכם טעם הרבה יותר אותנטי.

את עלי הליים, התמרינדי, הצ'ילי, הג'ינג'ר ,הפטריות החתוכות, השום והמרק מרתיחים יחד.

 כלומר - שמים הכל יחד, כשהנוזלים קרים, ומביאים לרתיחה. מרק מתחילים מקר, כדי שהטעמים יצאו

 מהדברים שמתבשלים בו.

 מוסיפים סוכר.

מבשלים כ10 דקות, שהטעמים יצאו מהתבלינים לתוך המים.

 מסננים, מעבירים לקערה, ומייד, כשהכל עוד חם, מוסיפים נבטים או כרוב , כדי שיחטפו מכת חום,

 אבל ישארו פריכים. הכרוב נהיה ירוק-זורח יפהיפה.

 מוסיפים אטריות, ממש טיפה שמן שומשום, וגם ממש מעט רוטב דגים-

אל תדאגו - החום יהרוג את הסירחון של הרוטב, וישאיר רק מליחות נפלאה.

משתמשים בסויה? בזהירות. שימו פחות ממה שאתם חושבים שצריך.

מקשטים בכוסברה או בצל ירק.

עכשיו שותים, וחושבים: מה אני עושה פה, ולא בצ'יאנג-מאי?!

אז מה היה לנו פה?

 פלפל צ'ילי ואדים מהמרק - פותחים את האף. הכינו את הממחטות.

 הג'ינג'ר השום והצ'ילי - מחממים את הגוף. כל סיני יגיד לכם את זה. וזה נכון.

השיטאקי והג'ינג'ר - אנטיביוטיקה טבעית. ממש מדהים. אשכרה עובד.

תמרינדי או ליים - וויטמין C. מישהו צריך הסבר?

נבטים או כרוב - יתנו מרקם שמעודד ללעוס, נותן תיאבון. זה מה שיפה במרקים של המזרח -

 דואגים לכם גם למרקם. זה לא "דייסה", או "מרק של חולים".

שמן שומשום, כוסברה או בצל, עלי ליים- יתנו טעם טרי, אפילו למרק מאבקה.

מלח (סויה, או רוטב דגים) וסוכר -  נגד התייבשות. בחורף מתייבשים בקלות, כי לא שותים מספיק.

ומי ששותה יותר מדי - צריך לחדש את מלאי המלחים בגוף, בלאו הכי.

 אטריות אורז - פחממות, כדי שנרגיש טוב. מאוד מנחם. (הכמות קטנה - זה לא משמין.)

ולא פחות חשוב - מרק עוף. זה נס רפואי.

זה חלבונים שהתפרקו לצורה הכי קלה ומהירה לעיכול.

פחות מרבע שעה אחרי שתשתו - כבר תרגישו יותר חזקים. וחמים יותר.

כמו עציץ אחרי שהוסיפו לו דשן.

(וזה עובד, בעצם, בדיוק באותה השיטה)

והרי אם אין לכם את כל התוספות האלה - אפשר גם להבריא מסתם מרק, לא?

ואם יש לכם אפילו חלק מהמרכיבים - שחקו איתם. הרעיון הוא לעשות מרק שכיף לאכול.

אם אתם לא חולים, וסתם רוצים פינוק -

 כדאי לכם להוסיף, לכל מה שכתבתי, חצי כוס של קרם-קוקוס - Coconut Cream

(ולא חלב קוקוס - Coconut Milk שהוא דליל יותר) ולחזק טיפה את התיבול,

 ולזרוק פנימה רצועות עוף דקות, שיתבשלו ב 3 דקות האחרונות של הבישול.

 וזה הכי תאילנד שאפשר בבית.

חג-שמח