הִרְהוּרִים שֶׁבֵּינְתַיִם

אנשים שאני בקושי מכירה

מזמינים אותי

לעיר אחרת לראות סרט

לדרום העיר לשתות קפה

ולגוואטמאלה לעשות חיים.

אני מחייכת ומתחמקת

ובסופו של יום

אני יושבת מול הטלוויזיה

ואוכלת עוגת שוקולד בינונית.

אני מרגישה מוזר

עם החתול שנאבק על פירורי עוגה

וכבר מזמן נרדם בחיקי

מול התכנית היחידה שאני רואה.

מישהו צלצל היום

ארבע פעמים

ואני לא יודעת מי

אז זה כאילו

אף אחד לא צילצל אף פעם

בסילבסטר נצא

את אמרת שמגיע לך

ואני רוצה לנשום

נשתכר קצת

ונסתחרר

בין כל האורות.

בסילבסטר נצא.

אגב, זה- קצת הזוי. אבל רק קצת.

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=517954&contrassID=1&subContrassID=1&sbSubContrassID=0