כשאייקונה רגשית, ששמורה היטב בתאים אפורים שמתעוררים רק בשעות דמדומים נעימות ומלוות בגעגוע נוסטלגי כַּמֵה ישן, מתעקשת פתאום להפוך עצמה למציאות ולערער את הסדר הטוב.
אולי בפעם הראשונה מזה שמונה חודשים הצלחתי להסתיר את הרעידות ולהגיד ש-
"אם באמת היה לך איכפת היית מניח לי".
מימרה בנאלית שכולנו אמורים להבין לבד ולדעת לסגת, גם אם קצת לבד וחבל, גם אם היינו מעדיפים מציאות שונה בתכלית. לסגת כי כשאוהבים מישהו אחר, גם אהבה בסיסית ומינימלית, אנחנו מעדיפים את טובתו על רעתו.
בפעם הראשונה מזה חודשים נראה שמשהו נקלט, ושהרעידות והסערה בקול שלו שקדמו ל-"אם תשני את דעתך, אני פה" השגור כבר, היו באמת מתוך סערת רגשות ומחאה.
כמה הכאיב לשמוע את ההתנתקות הזאת - כאילו משהו נקרע ממני לאט, וממאן.