הִרְהוּרִים שֶׁבֵּינְתַיִם

החתולה שלנו מתה היום. היא היתה בת 13.
בזמן האחרון היא היתה חולה והיום היא פשוט קרסה סופית. הכליות שלה הפסיקו לתפקד.
ידעתי כבר תקופה שזהו זה, אבל כשהחלטנו שצריך להרדים- פתאום זה הכה בי. בסופו של דבר היא חסכה לעצמה את מסע היגון לוטרינר בצד השני של העיר והלכה מאיתנו בכוחות עצמה. או בחוסר כוחות.
קברנו אותה בגן מול הבית. מתחת לעץ.
אני אלך לצלם שם איזה יום.
 
הרגע הכי קשה היה לראות אותה שניה לפני שהיא כבר היתה עטופה במפת מטבח שהשארתי יותר מדי זמן באמבטיה ואת הכתמים של העובש כבר לא הצלחתי להוריד.
הפנים שלה- פתאום הכל חזר- חתולה שהיתה שלי מגיל 10 בערך, אף אחד לא זוכר בדיוק. כשהיא היתה קטנה הייתי קושרת לה סרטים על הצוואר ומאכילה אותה שניצל. אני חושבת שהייתי עושה לה פן. היא היתה פרסית שחורה וקטנה, עם כמה שערות לבנות שכשהייתי קטנה עוד התעקשתי לתלוש. לימים היא קיבלה גוון ג'ינג'י, ועוד המון שערות לבנות. בשנה האחרונה השיער שלה הפך חצי אפור.
עדיין היא נראתה ממש טוב, הרופא אמר שהיא לא נראית כ"כ מבוגרת. עד שהיא היתה נהית חולה.
 
היא נראתה כמו פגר של חתול, שעוד התעקש לגנוח קצת, לסנן יללות חלשות. זה היה נורא.
זה נגמר. זה כואב, זה מוזר - כ"כ הרבה זמן.