עגמומיות כזאת, חוסר טעם פתאום. מן הסתגרות בתוך עצמי. התכרבלות וחוסר רצון לענות לאף אחד.
העתיד מטריד אותי. במידת מה- שום דבר לא מטריד אותי יתר על המידה בזמן האחרון. אני לא מצליחה להיות ממש טרודה. ריבים בטונים צווחניים מפארים את שגרת הזוגיות שלי ואנחנו נוטים להתייחס אל כך כמשהו חולף- לא לוקחים ללב.
העתיד מטריד אותי ואני לא יודעת, הצמצום הכלכלי מתחיל לעלות לי על העצבים.
יש מן שעמום מקובע, שגרה של זוגיות ושל יום-יום שלא זז ולא משתנה.
יש לי תחושה ששינויים צריכים לגלגל את עצמם ואולי זאת עצלנות או עייפות או חוסר פעלתנות או אפילו דיכאון. אני רגילה לסמוך על התחושות שלי ובינתיים המעיים שלי אומרים שאין לאן למהר.
השגתי הרבה דברים שרציתי, והמניעים נעלמו עם הזמן. אין לי צורך להרבה כסף, לידוענות, להשפעה. אני רוצה לחיות את החיים שלי בשקט ולהנות מהדברים שהעשייה בהם מביאה לי רוגע ועונג.
אין לי צורך לצאת אל העולם ואין לי צורך להוכיח את עצמי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
