הִרְהוּרִים שֶׁבֵּינְתַיִם
|
כינוי:
מִיקַה רוֹבּ בת: 46
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 8/2003
 חיוך
לפני כמה ימים כתבתי שהכרתי מישהו.
הוא ישן עכשיו במיטה שלי, אחרי שקרא ספר שלי. מחבק את הכרית ליד בובת הפו שלי, ליד גליל ניר הטואלט שלי, השמיכה שלי מגולגלת לו ליד הרגליים, המאוורר מקרר אותו, מנורת הלילה מאירה עליו, ואני יושבת וכותבת פה, במקום ללכת למטבח להביא את הקוסקוס שבטח כבר מוכן ולהעיר אותו לאכול. לא יכולתי להתאפק.
doors מנגנים ברקע את spanish caravan, מבחוץ קולות ציפורים ומשאיות ראשונות של בוקר, ואני מחייכת.
מסתכלת על רגליים חשופות בבוקסר משובץ מהוה, גב חשוף מקוער לשינה. הוא ארוך מדי למיטה שלי. הסדין הכחול מקומט.
ומתאפקת לא לקום לנשק אותו, בשקע של הגב התחתון, מעל קו התחתונים.
דבר חשוב שקרה בימים האחרונים- החלטתי ללכת לטיפול.
הבחור הישן- התחיל טיפול רציני לאחרונה, התחיל לקחת כדורים. טוען ששיפרו את חייו ללא היכר. נותן לי תקווה. אומר שזה הוריד את כל החרא, השאיר אותו רק עם עצמו. הייתי מאוד אנטי אבל אני משתכנעת לאט ששווה לנסות.
אני מאוד לא יציבה ובינתיים הוא מאוד סבלני, מקבל בהבנה רגעים של כן/לא/כן/לא יודעת. אני באמת לא יודעת. עכשיו אני יודעת. עכשיו טוב לי.
שיר שלי קיבל "המלצת מערכת" בבמה, אחרי שלוש שנות פעילות שם ובדיוק אחרי שאמרתי לו שאף פעם לא המליצו אותי. העליתי את השיר עכשיו, התלבטתי, לא הייתי בטוחה לגביו, הוא אמר שאין מה להתלבט, השיר מצויין. שעה אח"כ הגיעה ההמלצה וכך גם קריאות צהלה מצידי וצניחה לכיוון הזרועות שלו.
הוא ישן עכשיו, אולי ללכת להביא אוכל, אולי רק להתכרבל לידו.
אני מחייכת.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
