יש לי חברה טובה, כבר הרבה שנים, שמבולבלת כאורח חיים. בלבול שהוא סוג של חוסר פוקוס, חוסר יכולת להסגר על עצמה, חוסר יכולת להכנע ל"עולם האמיתי", כביכול. אני חושבת שזה נובע מפינוק, מפחד, איפשהו מחוסר ידיעה אמיתית שלפעמים מוביל אותה לתסריטים סבוכים עם עצמה, מיותרים ברובם, שלפעמים מובילים אותה למצוקה מנטלית לא קלה בכלל.
לאחרונה היא שוב פנתה לעישון בתור ברירת מחדל מטופשת, ומתלוננת ללא הרף על חרדות, לחץ, אי יכולת להרדם וכד' - על אלו היא מנסה להקל כמובן על ידי - עישון.
אין לי בעיה שמי שרוצה ירחף לו אי שם, יתעלם ממה שקורה מסביבו, יתפקד רק במה שנראה לו או לא יתפקד כלל, אבל שיהיה שלם עם מה שהוא עושה.
פעם ביום היא מתקשרת לספר לי שלא טוב לה, כשהיא שוטחת את אותן טענות ואותה מסקנה. בערוב אותו יום כשהיא שוכבת לישון היא מניחה בצד את כל מסקנות היום ומעשנת את עצמה לשינה, סיוטים והיום כבר מיחושים פיזיים.
משום מה, האופציה היחידה לפתרון המצב שמסתמנת לה כרגע היא כדורי הרגעה.
אני לא חושבת שהיא מודעת למה שהיא אומרת בעצם, ואני כן יודעת שאם היא תפסיק לעשן היא תתאזן תוך כמה ימים, ואולי תוכל להועיל לעצמה. לפחות לדעת איפה היא עומדת ומה הלאה. מעבר לזה, אני כבר לא יודעת מה להגיד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
