הִרְהוּרִים שֶׁבֵּינְתַיִם

אני רועדת. כ"כ קר ולמרות שאני עטופה בבגדים, אני רועדת. אני עייפה, ממש עייפה. זה בטח לא עוזר לי להיות סבילה לקור הזה.

לא, הקור לא מיטיב עמי במיוחד. אם כי יש בו משהו מרענן, הוא בעיקר קר, ונתפס לי הגב, ועכשיו, היפ היפ הוריי, גם דלקת בדרכי השתן.

אני נשמעת כמו תור לקופת חולים .

בקיצור, מה שאני אומרת זה שקר לי. ממש קר לי. קר לי להקליד, הידיים שלי מתאבנות. אני מתבכיינת.

למרות העייפות אני לא רדומה, אני לא רוצה לישון ואין שום דבר לראות ושום דבר שיש לי סבלנות אליו, בעצם.

מתחת לפוך לא יהיה לי קר. אולי משעמם, אבל מה עוד חדש.

(סתם, סתם)