הִרְהוּרִים שֶׁבֵּינְתַיִם

זמן טוב להפסיק לקחת כדורים- כשאני צריכה למצוא עבודה חדשה, לשבת בראיונות ולמכור את עצמי.

למכור את עצמי בזוי בעיני, בייחוד כשצריך להשקיע בזה מחשבה.

לחשוב על זה גורם לידיים שלי לרעוד, במיוחד אם המראיין שלי השכים אותי ב-12:58 וקבע איתי ל-14:00. במיוחד אם שאל מה שעות העבודה המועדפות עלי, ועניתי ש-10 והלאה, ושאל "למה עשר, זה לא משרד פרסום, את יודעת" ברמיזה למקום העבודה האחרון שלי. העדפות אישיות, לך תסביר לו שאני לא משהו בבקרים. למה מעסיקים חייבים להיות בזויים משהו, זה עניין השררה? הסמכות? גם אמא שלי באצטלת מעסיקה הופכת להיות בלתי נסבלת. אולי מישהו רמז להם שאם הם לא יהיו מאוד קשוחים איזה עובד משומן יטפס להם על הגב.

אולי הם היו ילדים שמנים.

בכל מקרה, לצערי, אם אגיע ליום שבו אשכור עובדים, כנראה שאהיה קשוחה באותה מידה. האמת שכבר גרמתי לשתי בחורות שעבדו מתחתי בתעשיית עיתונות הסטודנטים המדופלמת לבכות. אבל, היום שבו אשכור עובדים כנראה יהיה גם היום שבו אערוך מבחני קבלה לאומנת לילדים שלי, ולמפדרת אבק  מעל הארונות.

האמת, שאין לי מושג אפילו באיזה משרד מדובר, כשאמר לי- "שלחת אלינו קורות חיים", הנהנתי בהבנה, אבל באמת שאין לי מושג מי מהם. הם היו הראשונים שהתקשרו, והם במרחק 12 דקות הליכה, זה נחמד. מעבר לזה- מר. למה 10, לא גרם לי להרגיש כאילו אני עומדת לשוב הביתה.

טוב, צריך ללכת (רגע, אבל לא התלבשתי).

וויש מי אבר סו לאק.