הִרְהוּרִים שֶׁבֵּינְתַיִם

היום הראשון בעבודה עבר בסדר. קצת לחוץ אבל נראה שישתפר אחרי שאכנס לרוטינה.

מפחיד אותי שזה לא יקרה- שאני לא אצליח להשאר שם מסיבות שאולי תלויות בי ואולי לא, כשאני די בונה על המקום הזה כרגע. המשכורת סבירה בהחלט, דרישות התפקיד הגיוניות מאוד וסביבת העבודה נעימה לי.

אני צריכה את הכסף הזה עכשיו, אני צריכה יציבות, וזה נראה כמו חץ לתוך המטרה.

-

יום שישי היה קצת עייף. לא הצלחתי לגרור את עצמי ליוגה ולהסתפר כמו שקיוויתי שיצא לי. במקום עבדתי מול המחשב שעות ואח"כ חזרתי לישון.

מקווה שמחר אחרי העבודה אלך ליוגה. ולקנות לחם- זה חשוב. שלושה אנשים לא יכולים להסתדר עם 5 פרוסות לחם בפריזר. ולא- פיתות זה לא תירוץ. קניתי לחם מצויין בתושיה לפני כמה ימים- שיפון עם בצל. היה דיסקו.

-

חוץ מזה, ענייני הוא ואני ספגו סופ"ש טוב יותר, אחרי תקופה לא מבוטלת של קשיים. הקשיים לא מאיתנו והלאה וכל הסיפור הזה מצריך הרבה ריכוז. בליל שישי פצחנו בשיחה נוקבת והרמנו ידיים מול העובדה שזוגיות זו כנראה לא הבחירה הנכונה בשבילנו, וכאב, ואח"כ המשכנו כרגיל.

אני באמת לא בטוחה שאנחנו עושים את הדבר הנכון, אבל אני לא בטוחה מה בדיוק הדבר הנכון כרגע. יש רגעים שאני לא מבינה איך לא נהיה ביחד, ופתאום מגיע רגע שאני לא מבינה בו מה אנחנו עושים פה בכלל. היה יותר נעים אם היה יותר פשוט, אבל.. החיים וכד'.

-

הזוי שאני צריכה לקום עוד ארבע שעות. אני לא עייפה במיוחד, והחום הזה בחוץ נעים לי כ"כ שהייתי מעדיפה לא ללכת לישון. עם זאת, המחשבה על להיות רצוצה מעייפות מחר במשרד כמו ביום חמישי מאוד לא קוסמת לי.

-

יאללה, שבוע חדש, שיהיה לכולכם טוב.