הִרְהוּרִים שֶׁבֵּינְתַיִם
|
כינוי:
מִיקַה רוֹבּ בת: 46
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 10/2003
יומיום
החיים משרטטים לי תוואי ובימים כאלה, בהם אני הלומת תרופות התודעה מתכנסת בתוך עצמה להדחיק, להכחיש, אני איני רואה אותו. "נסיגה לצורך התקדמות" אמר מי שאמר, מאוחר מדי- כבר התחלתי לפקפק בהכל. לא לחלוטין- אמנם- על פני השטח אני לא משקיעה מחשבה באותם מקומות בהם הייתי משקיעה את נפשי רק לא מזמן אך הדיכאון מבצבץ ועולה השקר העצמי נחשף. הבכי מעז לגאות. אני חיה לא חיה כבר יום או יומיים לא מרגישה דבר מלבד התפרצויות מאיימות, רגש חזק מדי מכדי לאחוז בו. אתה ישן לידי, ואינך יודע דבר על הספֵירה הזאת ואני מתגעגעת לשיחות עם זה שהבין מדי פעם מחייגת מספרו אקראית. הוא לעולם אינו עונה.
10.10.03 2AM
| |
|