הִרְהוּרִים שֶׁבֵּינְתַיִם

אני לא באמת מאמינה שדברים לא בסדר.

למרות סיטואציה מחורבנת בעליל.

אני לא מתמוטטת.

ולהלן רשימת קיטורי מהסוף, כמו שצריך:

התעוררתי לטלפון צעקות הבוסית שלי, על איפה אני, שעתיים אחרי שהייתי צריכה להגיע לעבודה. אמרתי שאני לא מרגישה טוב, היא צעקה עלי שגם אתמול הגעתי באיחור (של שעה!!) למרות שאמרתי שנשארתי שעתיים יותר מאוחר אח"כ.

לפני זה היו כמה טלפונים, כולל נטלי שבמעופפות וחוסר אונים לא מצליחה לעשות מערכת זו השנה השניה ברציפות וצריכה את עזרתי בהיסטריה ולא ממש הצלחתי לעזור לה- כבר יומיים. יכולתי לנסות יותר.

הלכתי לישון בשמונה בבוקר. רותחת מזעם, שבטח יעבור לכאב די מהר, כשהשיער שלי אדום.

דיברתי עם אח של בו איזה שעה עד שבע בבוקר, הוא דווקא גרם לי להרגיש יותר טוב.

צבעתי את השיער לאדום בחמש בבוקר. (זה יצא דווקא מגניב, רק שזה מדגיש עד כמה אני רזה וכחושה ואני מבוהלת רשמית- טוב לא מבוהלת, רק מוטרדת מזה שזה נראה רע- הרזון על הפנים שלי)

זאת היתה אמורה להיות הפתעה לבו בסופ"ש. הוא מת על שיער ג'ינג'י ודיברנו על זה שבא לי לשטוף והוא התלהב. קניתי שטיפה ורציתי להפתיע אותו.

דיברתי עם אח של בו בחמש בבוקר והודעתי לו שאני מרגישה מחורבן ושאני הולכת לצבוע את השיער לאדום.

דיברתי עם נטלי משלוש וחצי עד חמש, שתינו הרגשנו זוועה- ובפעם הראשונה במשך שנים היא הבינה שאני ממש לא בסדר והקשיבה לי, עד הסוף ועשתה את חסד חייה, בעיני, ברטרוספקטיבת החברות ארוכת השנים ביננו.

חזרתי מבו, פגועה וכועסת ומאוכזבת, בשלוש בלילה, הבנתי ששוב נדפקו לי התכניות ללילה שקט ולסידורים בבוקר.

אחד בלילה: הייתי אצל בו- אחרי שהצלחנו להתווכח בטלפון על שטות במהלכה הוא הנחית עלי את הבשורה שהוא לא רוצה שאף אחד ידע על הקשר שלנו. בואו נגיד שאנחנו עובדים ביחד ושאם ידעו זה באמת יכול להזיק לשנינו- טענה שטענתי מהתחלה אבל במשך החודש האחרון הוא מרגיע אותי שאני דואגת לחינם. עכשיו, אחרי שנרגעתי וקיבלתי את העובדה שהוא רוצה לספר לחברים שלו, אפילו שזה יעמיד אותי במצב לא נעים מול החברים שלי ובעבודה, הוא הפיל עלי את זה בבום- צד בצד עם העובדה שמה שמעניין אותו עכשיו זה המינוי החדש שלו. הייתי בהלם ונפגעתי- הוא לא הבין- הרי- "זה היה רעיון שלך מלכתחילה".

התווכחנו קלות כשאני מנסה להמנע מריב ואומרת שאני צריכה לעכל את זה ולחשוב על זה בקונספט הנרחב- משמע - איך אני מתמודדת עם מע' יחסים מוזרה כזאת ביום יום. הוא התלהם ולא הבין אותי נכון- אמר שהוא לא יכול עם ההתהפכויות שלי והסרטים שלי, אמרתי לו שאני לא בשום סרטים- שזה חלק ממשהו יותר גדול, משהו טוב בסה"כ, שנדבר פנים אל פנים בשעה נורמלית- הוא התעקש שאני אבוא והתעצבן עוד יותר כשאמרתי שזה לא מתאים.

הלכתי לשם. עם הספר החדש של פול אוסטר, הסופר האהוב על שנינו, שאבא שלי קנה לי. רציתי לתת לו אותו. ידעתי שהוא ישמח.

הוא שמח, היה מאושר מהמתנה, מופתע, אבל שם את זה בצד והמשיך את קו השיחה.

אמר דברים קשים- קשים.

הקשבתי עד הסוף, כשאני זוכרת מה אני מרגישה ומה המסקנות שהגעתי אליהן. שמעתי עד הסוף והתחלתי לדבר. הוא לא נתן לי לדבר, הפריע וידעתי שזה רק יוביל לריב וביקשתי ממנו את חסד ההקשבה עד הסוף בחזרה- גם על זה הוא התעצבן. בסוף הוא הקשיב. בסה"כ אמרתי לו שחשבתי על מה שהוא אמר לי- ששורש הבעיות ביננו הוא שלי קשה לקבל את העובדה שהוא מתאהב יותר לאט ממני.

שהגעתי למסקנה שמה שהוא מציע לי נפלא- בשבת הוא סיפר לי על כמה הוא מחוייב לקשר ביננו, עד כמה למרות הקשיים הוא אוהב אותי ורוצה להיות איתי, שאני רק צריכה להחליט אם אני מחוייבת או לא.

אמרתי כן אתמול, אני מחוייבת למערכת יחסים הזאת. אני מאושרת ממה שיש, באמת באמת טוב לי ואני לא מוטרדת יותר משום דבר, אני מאמינה בך.

להפתעתי הוא לא שמח לשמוע.

הוא אמר שלו- לא טוב, האשים אותי בכל מיני דברים שאני לא מוכנה שיאשימו אותי בהם, עשה את כל הדברים שהוא האשים אותי בהם.

פתאום- הוא כבר לא מרגיש כמו בשבת, פתאום כבר "אין לנו מע' יחסים" וחיים מיום ליום. פתאום אני זו שלא מבינה וחיה בעולם משלי וחושבת על עתיד כשהיום יום מעורער. ניסיתי להסביר לו שההשקפה שלנו לא שונה.

בסוף הוא הבין משהו.

אי אפשר לדבר איתו כשהוא כועס, הוא נהיה כוחני ודורסני, מגן על חומות שמי יודע מי בנה, מגן על מי יודע מה, במקום להסתכל לי בעיניים ולהקשיב.

מסקנותי-

קשה לו עם מי שאני, מסיבות שאינן כולן באשמתי. אני לוקחת אחריות על דברים שלא עשיתי בסדר, לא על השקפת העולם שלי ועל מי שאני.

אני מוכנה להקשיב לו אומר את הדברים הגרועים ביותר, מנסה לדבר. מאידך- אני מפחדת להגיד לו כל דבר כי הוא מוצא דרך לפרש את זה הכי גרוע ולהתעצבן.

מיום שבת היתה בי תחושת אמונה, הבנה של קשר, של ביחד, שפחדתי ממנה לפני כן. היה לי טוב עם זה.

ולפני שאפילו הספקתי להגיד לו את זה הוא זרק לי את הכל בפרצוף.

נראה שהיה לו יותר קל לקבל אותי כשאני לא סגורה על עצמי (גם אז כמובן הוא לא היה מרוצה ממש אבל הגישה היתה שונה)

ועכשיו- כשעמדתי מול הפרץ שלו ואמרתי לו שאני מאמינה הוא אפילו לא היה מסוגל להבין- אמר לי לא להאמין בו ברמות כאלו- באמת- הוא יקבע לי מה אני מרגישה ואיך הוא נראה בעיני? הוא יקבע בדיוק איך הקשר הזה יתנהל לפי הקפריזות שלו ולפי פרצי הרגש והריחוק שלו ואם אני אסטה ואאיים על איזה משהו בתוכו הוא ישתולל?

i think not

אני לא יודעת מה הבעיה שלו, אם זה עניין של אגו ושליטה, אנוכיות או מה.

אני מאוד אוהבת אותו, מה שמכאיב לי מאוד כשאני כותבת את הדברים האלה.

קשה לי להאמין.

הכעס מתפוגג לכאב. להפנמה. זאת הדרך שלי.

אני, לרוב, לא זורקת את החרא שלי על אנשים אחרים במודע.

אני, חושבת על מה שאני אומרת, כשאני אומרת דברים כבדי משקל, מחשבת את התוצאות ומנסה לא לפגוע.

אני מרגישה- כשהוא סוף סוף קיבל את מה שהוא רצה- הוא קיבל רגליים קרות- במודע או שלא במודע. פתאום "אין לנו מע' יחסים" אחרי שמהיום הראשון הוא קרא לי החברה שלו.

ואולי הוא פשוט עדיין בסרטים של מקודם שעברו עליו לבד, כי כשהוא שיתף הגענו להבנה. לפחות כך חשבתי.

אני לא הולכת להתאמץ מעבר לכך להבין אותו.

פשוט כבר לא איכפת לי יותר.

הוא רוקן אותי אתמול מכל חשק להיות איתו.

וזה לא משנה אם הוא לא מבין, וכנראה שברמה העמוקה מישהו לא מבין, או כל אחד רואה חלק אחר מהתמונה, התוצאה היא שאני לא רוצה לדבר איתו.

היו לנו תכניות להשבוע.

כולן התפוגגו מבחינתי.

אני לא יודעת מה אני חושבת. היה לי קשה מאוד לכתוב מה שכתבתי כאן אבל לפחות זה הרגיע את הכעס.

יש סיכוי שאני לא אשמע ממנו, או אם כן זה יהיה לצורך פרידה.

אני לא מזועזעת מזה.

אני לא יודעת למה דברים כ"כ קשים ביננו, האמת שכרגע זה לא משנה.

אני מכירה את עצמי ויודעת שההבנות האלו מגיעות מאוחר יותר. כשאני רחוקה מהסיטואציה.

כשאני מתגברת על תסמונת "הילדה המוכה רגשית וחסרת הבטחון" שלי, כשאני מעיזה להאמין במה שאני רואה ומפסיקה לפחד שמה אני טועה.

אבל מה יש לטעות פה, אפילו אם אני כ"כ כ"כ לא בסדר, אני לא יכולה להתמודד עם מה שקורה פה עכשיו.

והאמת- אני לא חושבת שאני לא בסדר.

מודה ומתוודה על כל מה שהייתי יכולה לעשות אחרת, יותר טוב, אבל מן הסתם בזמנו לא יכולתי.

אין לי מושג מה יהיה ואני לא יודעת מה לחשוב ואם אני מוטרדת.

חוץ מהעובדה שלא ישנתי כמעט יומיים אני די רגועה.

אני לא רוצה להתמודד עם הכאב הזה- של גבר שמתנהג בתבנית כ"כ מוכרת לי. כ"כ כואבת לי.

והייתי ממשיכה להאמין שהבעיה היא אצלי- אם לא הייתי מכירה כמה אנשים על הדרך שאיתם זה כן עבד.

ג'יימס למשל.

תודה ג'יימס שבזמנו קיבלת אותי כמו שאני.

שמחה שטוב לך, שהתגברת עלי, שהכרת מישהי חדשה. מודה ומתוודה שקראתי וקינאתי, לא הבנתי איך זה קרה כ"כ מהר, למרות שאין לי זכות להרגיש ככה. אני זו שלא יכולתי להשאר. אני זו שעברה הלאה תוך יום.

מצטערת על כל המילים הקשות ביננו, מקווה שיהיה לך טוב.

מודה לכל האנשים לאורך הדרך שעשו לי טוב בשעתו ועל אלו שעדיין.

מבקשת סליחה מעצמי על כך שאני לא מאמינה בי מספיק, ונותנת לעצמי להפגע ונותנת את עצמי למי שבעליל לא רוצה מה שיש לי לתת.

סליחה מעצמי שאני לא מקשיבה לי, לא מתייחסת לקול הפנימי שיודע מראש מה טוב לו.

סליחה שאני מתעקשת להתפשר, להאמין, במקום להמשיך את המסע שלי כמו שאני יודעת שאני צריכה.