הִרְהוּרִים שֶׁבֵּינְתַיִם

אני כ"כ עייפה שזה לא נתפס בכלל.

הגעתי לעבודה בשתיים בסופו של דבר. אחרי שקניתי בייגל והתאמצתי מאוד בבנק כדי שירשו לי למשוך 300 שקל לפסיכיאטר היום.

משכתי צ'ק עצמי- היא התקשרה לסניף ולא קיבלה אישור. התקשרתי בעצמי, דיברתי עם הפקידה והסברתי לה שיש סיכום עם סגן מנהל הסניף ובלה בלה ובסוף יצאתי עם 300 שקל ביד אבל עם מינוס 2300

בחשבון. (זה הזמן לתרומות וחסדים).

אני נראית זוועה. מרגישה קרוב לכך, אבל הכל- הכל- יחסי.

שש בערב. אני עדיין בעבודה, כל היום מנסה לתייק אבל לא מצליחה לעקוב אחרי האלף בית אפילו.

עוד מעט אני אלך הביתה ואנוח קצת. ואז ג'יני מגיעה לעוד פגישת מערכת, ואז אני נוסעת לאסוף תמונות שצריך לכנס מחר.

דיברתי עם בו. אמרתי לו שהשיחה שלנו כמעט גמרה אותי ושאני לא מוכנה שתהיה עוד אחת כזאת- לעולם.

בסה"כ הדברים נראים בסדר, אני מוכנה לנסות.

אני ממשיכה לתייק.