הִרְהוּרִים שֶׁבֵּינְתַיִם

הראש שלי כואב לעיתים נדירות, קפאין ובכי מר, שעות על גבי שעות.

עכשיו הכל חזר לשגרה, החונקת, העבשה.

האם באמת הפחד גדול כ"כ?

שאם היה טוב לא היה כ"כ רע.

הפיתוי קיים אבל זה לא זה, אחרי כל הזמן הזה אני חסינה לפיתויים, נמנעת מעצמי ויותר מהכל- מפחדת.

אני אאבד עניין ברגע שאשאר לבד, האפשרות מבהילה אותי עד כדי העלמות,

עכשיו אנחנו זזים לאט מעל רשת הבטחון- כלום לא יקרה

גם אם תמשוך אותי אליך אסנן בשקט- "אני לא יכולה"

*

אני לא מצליחה להפרד ונראה לי שהגיע הזמן