הִרְהוּרִים שֶׁבֵּינְתַיִם

הכצעקתה? בוודאי שואלים כולם (חוץ מכל אלו שחושבים שאני מתאהבת דרך קבע).

ובכן.. - לא, אני לא מתאהבת דרך קבע.

וכאן- יקיריי- יש עניין שונה לחלוטין.

שחקן, רבותי, שוב שחקן.

שחקן שהכרתי לא מזמן, בפאב תל אביבי תמוה, אליו הגעתי בדרך הביתה אחרי הצגה כדי להגיד שלום למי שהזמין אותי לפתיחה החגיגית לחברים.

באתי, אמרתי שלום, ובאין מכרים החילותי לקשקש עם השחקן. הייתי בטוחה שאני מכירה אותו, וניסיתי להזכר מאן, אך לא עלה בידי. כך גלגלנו שיחה בעמידה ליד הבאר, כשהוא שותה וודקה רד בול - או כפי שיש לקרוא למשקה הזה (חיזרו אחרי כמקהלה): נוזל בטריות אלכוהולי.

הבעתי חלחלה.

מפה לשם השיחה התגלגלה ואז- הידד! נכנסה לפאב מכרה שלי! מיד התחבקנו בשמחה והזמנו את השחקן להצטרף אלינו לשולחן. מפה לשם מפה לשם היא נדדה לה, הוא נדד לו בשיחות פלאפון אל מחוץ לפאב, ובסופו של עניין- הצטרף איזה חבר שלו וישבנו שלושתינו לשיחה הזויה (יופי דוקר הוא אמר לי, יופי דוקר, לשנינו- יש יופי דוקר).

את המתח ביננו היה אפשר בקושי לשמור על אש קטנה, אבל את זה, עוד לא ממש ידעתי אז. זה הלך ונבנה.

אני מקצרת- כי אני ממש עסוקה- והאתנחתה הקומית שלקחתי מעיסוקי מתארכת מדי -

עברה איזו שעה, ועברנו איזה שולחן, והוא כבר בכלל היה צריך ללכת רבע שעה אחרי שנפגשנו אבל נשאר. בערך 3 שעות הוא נשאר.

קרה מה שקרה בערב ולאחריו- בתקצור- סצינת שירותים מפתיעה (התנסות ראשונה, תודה), שיר שפורש לא נכון והשחקן שלי בורח במונית אל עבר השקיעה, ועובר לילה מיוסר בו הוא תוהה וחובט בנפשו, ומנסה להאשים את הרד-בול. אני מתאפקת לא להתקשר אליו- הוא הרי אמור היה להתעורר בשבע בבוקר למחרת (מה שהיה רחוק דאז כשלוש-ארבע שעות), אני מבועסת לחלוטין והחבר המצטרף שלו קובע בנונשלאנטיות שאני מאוהבת. אני מנסה לכפור באשמה ובסוף מתייאשת ממילים.

למחרת התקשרתי. הגעתי לתא הקולי של שמחה.

אמרתי לעצמי- אמנם הבחור שחקן, ויתכן שזה גימיק, הרי השחקן שעמו חלקתי שנתיים מחיי הרהיב בהודעות תא קולי שכאלו, אך ספקותיי מנעו ממני להשאיר הודעה.

מס' ימים מאוחר לכן- יוריקה! זכרוני המאומץ הבין כי המדובר בשיבוש סיפרה. התקשרתי- הגעתי לתא הקולי של השחקן. לא השארתי הודעה.

למחרת ניסיתי שוב וצליל חיוג. אני מחכה דרוכה למשיבון שיענה- הוא עונה. אני מנתקת. ללא הודעה.

תוהה אם הוא שייך לזן הנדיר של אלו שמתקשרים באדיקות לאלו לכל השיחות שלא נענו ממספרים לא מוכרים. fat chance אני אומרת לעצמי והולכת לישון.

עבר לו סופ"ש הזוי במיוחד והנה אני בבית והטלפון מצלצל- השחקן שואל: "מי רצה לדבר איתי?" ואני עניתי- "הבחורה מהשירותים". השחקן השתתק, גמגם וצחק. דיברנו כשעה במהלכה הוא הבהיר שהוא לא להוט לראות אותי, ושהוא רואה את קטיעת הערב הסוחף תקשורתית שלנו כסימן, ומעדיף לתת לזמן לעשות את שלו, ואם נועדנו להפגש ניפגש. הוא לא חושב שזה נכון ליזום פגישה, הרי לא בסקס עסקינן, על אף משיכה עזה, והוא לא רוצה להתחיל במשהו כשאינו בפאזה שמאפשרת לו להיות בו ב100%.

וכמובן- כשאני אעלה תערוכה בפאב המדובר, שאזמין אותו, כמובן.

היום, הטלוויזיה בחרה להקרין סרט שבו הוא השתתף.

צפיתי.

הבנתי.

באשר נפלתי נפלתי.

אוי גוועלד הילדה מאוהבת.

וירג'יניה היתה אמורה להגיע היום, אך באשר להבנתי כי נפלתי, היא לא הגיעה.

מה יהיה מה?

כמה מפתיע להתאהב ככה פתאום.

ולאן נעלם השחקן הקודם?

ומה העניין הזה עם שחקנים?

זה מן חיידק.

אני עתידה לביים מחזה, האם אצליח לעמוד בעוז במשימה בלי לזיין את הקאסט?

הסופגניה נגמרה, סיגריה אני אלך להביא, ואלך לישון.

מחר יום עבודה ארוך. ארוך מאוד.

לילה טוב לכולם,

אני