הִרְהוּרִים שֶׁבֵּינְתַיִם

השארתי לו הודעה אחרי הסרט אתמול, בתא הקולי.

ואני מחכה לראות איך יתגלגלו העניינים.

ההשקפה שלי גורסת- לעומת שלו שטוענת שאם נועדנו להפגש שוב נפגש שוב- ושיש סימנים מקדימים שיש לתת עליהם את הדעת - ושהוא כבר למוד נסיון ומה שהוא מחפש עכשיו זה זרימה- והקטיעה אולי לטובה היתה והיא מרתיעה אותו-

אני הולכת על מה שמרגש אותי.

ואם להודות על חטא- מזמן לא עניין אותי מישהו עד כדי כך. הרגשתי שנשמתי זועקת לשלו.

בקיצור- אחרי השיחה הארוכה בטלפון עליה כתבתי אמש, חשתי אכזבה. לא כי אני חולקת על השקפת עולמו- נהפוך הוא. כי אני יודעת איך העולם הזה עובד. הוא אמר שאני צודקת- אני ריאליסטית, אבל, אני חשבתי לי, שמאחר והוא שוב- הותיר אותי לא מסופקת- ירד לי ממנו לחלוטין, ואז, לא נפגש כי אני- כבר לא אהיה בעניין. אנרגיות, רצונות וכל מה שהם גורמים לעולם הפיזי. עתה- לאחר הסרט, שבתי ברוח מחודשת.

מלאת מוטיבציה להעלות את התערוכה הזאת כבר, כדי ש- בין השאר, אוכל גם להזמין אותו.

תחושת הבטן שלי אומרת שנפגש עוד לפני.

התערוכה:

מצאתי אישה רביעית לצילום.

אותי זה מרגש.

הקונספט-

צילום של ארבע נשים הקרובות אלי- כל אחת בסדרת תמונות משל עצמה.

משתתפות- וירג'יניה, נטלי חברתי הטובה, מישל, ועדי- הבחורה החדשה שהכרתי בלימודים.

המטרה: פורטרטים אותנטיים וחושפניים- לא ברמת העירום, ברמת הנשמה. אני הולכת להידבק לכל אחת מהן לכמה זמן, ולהוציא תפוקה אותנטית. אני חושבת, משהו כמו 4 תמונות גדולות לכל אחת, ובתפזורת תמונות קטנות, משהו שיעביר את סיפור החיים של ארבעתן. בהמשך יכתב טקסט על כל אחת ואחת, ואני כבר אחשוב איך לשלב אותו.

כך- שזה הפרוייקט הבא, בעצם, בליווי גליון 2 של העיתון.

אנא אחלו לי הצלחה.

העיתון:

בשלבי עריכה סופיים. יש לי עוד דברים לערוך וכתבה גדולה לכתוב- וכמובן לעמד את הכל בסופו של דבר בנוסף לתמונות.

יש לי רעיונות מרגשים (אותי) לגליון הבא, שאני מחכה כבר להתחיל לעבוד עליהם.

עייפות רבותי, עייפות. ויש לי הרבה לערוך ולכתוב- ולשם אני שמה פעמי.

שיהיה לכולכם המשך שבת רגועה,

אני