הִרְהוּרִים שֶׁבֵּינְתַיִם

העיתון יצא תחת ידי והועבר למכון גרפיקה. שמה מתעקשים לעשות עליו עוד עבודה כי אומרים שלא השארתי מספיק שוליים והם רוצים לכווץ לי את הדפים.

מחר יהיה הדפס שמש ואני אוכל לראות מה יצא ולעלוץ חצי, כי עד שיש לי חוברת ביד ואני מרוצה ממנה אני לא עולצת ממש.

כמו אחרי תקופת מבחנים- עכשיו כשהלחץ ירד- אני אני יושבת ובוהה ותוהה מה לעזאזל עשיתי עם עצמי לפני כל הבלאגן הזה.

פתאום יש וואקום. מכיוון שלא ישנתי לאחרונה - משהו כמו שבועיים- הבעיה קלה יחסית- אני אמלא אותו בשינה וזה יעזור לי לחזור בהדרגתיות לקשר עם העולם החיצון.

אני באמת מפחדת עם הגליון הזה.

קודם כל אני לא בטוחה איך הוא יצא- ויזואלית.

דבר שני הפוסטר אמצע מחריד.

הכי חשוב - עשיתי אחלה שער- לפחות לדעתי, שזה שדרוג רציני מהגליונות שערכו לפני שהדביקו עליהם תמונה של סטודנט אקראי או משהו כזה.

ממש השקעתי בשער הזה.

גם השער האחורי חביב.

לפחות חובבי אמנות יוכלו להתרשם מהכריכה, מכמה צילומים שלי- ומאיור קטנטן שדחפתי לאיזה טור.

חוץ מזה- החזון האמנותי שלי לא ממש יצא לפועל כיוון בעיות תקציב וחוסר בעמודים.

חשבתי- יהיה מרווח ומגניב- יהיה מקום לשירה ותמונות, אך איין- בקושי הטקסטים נכנסו וחלק נשארו בחוץ או כווצו מסיבית (ולהלן הגעירה על השוליים).

כתבתי שם איזה כתבה פמיניסטית משהו, אני תוהה איך יגיבו עליה. ירדתי קצת נמוך.

חוץ מזה- אני בפאניקה מוחלטת לגבי איך יתקבל העיתון הזה.

עכשיו אני סתם יושבת, עייפה, נטולת הקשר לסביבתי, מחכה לסרט שאני צריכה לראות במסגרת סמינר. יש לי עוד כמעט שעה ואולי כדאי לברר איפה מציגים אותו בכלל.

כל הדרך לדפוס באוטובוס נרדמתי והקצתי חליפין והזיתי טעויות פאטאליות שיכולות להיות בגליון. נזכרתי שכתבתי בטעות מיליטנטי במקום מיליטריסטי. את זה כבר אי אפשר היה לתקן, אבל כמה פגמים קטנים הגרפיקאי תיקן בקלות על המאק שלו ואני גם רוצה כזה.

PC זה מבעס תחת.

עזבו אותי ממנוי פרו מתנה- קנו לי MAC ואני אהיה מאושרת.

קר לי.

אני רק רוצה ללכת לישון.

כזה מחסור בשינה לא זכור לי מתי צברתי.

חוץ מזה כלום. לאט לאט אני אחזור להכרה.

מקווה שלכולכם טוב.

אני