הִרְהוּרִים שֶׁבֵּינְתַיִם

סוף סוף.

התחלתי לקרוא את החדש של אוסטר, סוף סוף. זמן לעשות משהו.

סתם משהו.

זמן לחזור לחיים.

אני מרגישה טוב, הרבה יותר טוב.

אני שותה תה- ואעשן עוד סיגריה, ואלך להתקלח ואסע למכון גרפיקה כבר, לקבל העתק שמש (פחד!)

ואח"כ, נראה.

יש לי יום פנוי היום.

בעיקרון בימים פנויים אני אמורה לעבוד, אבל היום אולי עדיף לנוח.

יש לי עבודת הקלדה לעשות- זאת שלא הספקתי כבר חודש. זאת שאני לא זוכרת איפה בדיוק הנחתי אותה..

יש לי מאמר קצר לקרוא על הסרט ההולנדי הביזארי שראיתי אתמול, ותגובה לכתוב עליו.

ולישון.. או סתם לנוח. או סתם לטייל ברחובות ולצלם, או להתחיל לחשוב על התערוכה שלי. כבר לא מתחשק לי לצלם בלי קונספט.

בעל הפאב מאוד מתעניין בתערוכה, וזה טוב, זה אומר שאולי היא תעלה אחרי הנוכחית. מכיוון שהפאב קטן אני חושבת, אולי פורטרט גדול של כל אישה, והרבה תמונות קטנות וטקסטים ליד. אני אדפיס 100 הזמנות ואחלק בכל מיני מקומות באוניברסיטה ובת"א.

אני רוצה לשנע את הסטודנטים אצלנו לתערוכה. מעניין אם יהיו קופצים על הרעיון.

מחר יש לי ישיבת "ועד". אולי כבר אהיה חברה מן המניין. הולכים לדבר על העיתון ולמנות מישהו שיעזור לי. אני מקווה ש"המאיים" לא יגיע. ואם כן שתהיה בי גדלות הרוח לא להתרגש ממנו לחלוטין.

אני הולכת להתקלח, ואח"כ לנסוע.

מחר בלילה אני אעבור בפאב ואבדוק בדיוק איך מסתדרות שם התמונות. הייתי אמורה לשלוח למנהל תמונות במייל, כדי שידע מה הקונספט פחות או יותר מעבר למה שאמרתי, אבל לא הגעתי לזה.

טוב, זמן לזוז.

בוקר טוב, ויום טוב, לכולן.

me