הִרְהוּרִים שֶׁבֵּינְתַיִם

הערב אתמול היה לא קל.

כל היום היה בסימן עגמומי.

אולי הקור, אולי החוסר שינה- כבר אמרתי.

חזרתי בערב לבית ריק.

הריקנות הפנימית רק התעצמה.

חשבתי שאחזור הביתה ואלך לישון. היה לי לבד. רציתי מישהו שיבוא להיות איתי.

לא היה אף אחד, ומשכתי את הזמן עד 3 בבוקר בערך, ואז, נכנסתי למיטה עם הספר שלי, ועם ג'וני מיטשל ברקע, כתבתי שני שירים וכיביתי את האור. בחוץ היתה סערה.

גם עכשיו סוער, וזה מקשה עלי.

אולי זכרונות העבר, מחורפים קשים שעברו עלי- הם שמעיקים עלי עכשיו.

ההבנה- כי כל מה שעשיתי בזמן האחרון- עדיין משאיר אותי ריקה. אני לא מוצאת נחמה בשום דבר. ואני יודעת שהתשובה בפנים.

היהירות שלי- מייסרת אותי. אני יודעת שמקורה בחרדות. 

אני צריכה למצוא תיקון. ולחפש אותו במקום אחר.

אבד לי החשק.

אני צריכה חום אנושי. אמיתי, מישהו לחבק ולאהוב, לחלוק איתו את כל זה.

הבדידות אולי שוב, מכריעה אותי.

דברים צריכים להעשות אחרת.

אני רוצה להשיג תוצאות אחרות.

היום יש יומולדת לידיד, מנהל הפאב. הוא מתוסכל מימי הולדת והבטחנו לו שנחגוג, שיבוא לפאב ושנזמין אנשים, אני רוצה לאפות לו עוגת שוקולד. אני רוצה לשמח אותו.

אני רוצה לחזור לעצמי.

אני רוצה את הדברים בחיי שיתאימו לחיי.

אני רוצה שקט וזרימה פשוטה.

אני לא רוצה גאווה והסחפות.

אני צריכה לרדת למכולת- לקנות קצת ציוד לסופ"ש, שוקולד לעוגה, ונרות יומולדת.

אני צריכה להתקשר אליו- לוודא שאכן הוא מגיע לפאב ולהתחיל להזמין אנשים.

סופש טוב לכולכם,

וחג שמח.. :)