הִרְהוּרִים שֶׁבֵּינְתַיִם

אז הלכנו לשר הטבעות. אני- רייצ'ל (במקור ידידה של אח שלי), עוד חבר של אח שלי ושני חברים שלו.

שנת לידה ממוצעת- 84.

אח שלי היה צוחק עלי.

אני ורייצ'ל התלבשנו למאורע-

אני גות'י והיא אלפי.

היה משעשע.

לא נהניתי נורא מהסרט- השני היה יותר טוב.

אפיתי עוגה.

המון שוקולד.

אנשים אהבו. היא נגמרה די מהר.

אני גמורה מעייפות.

אני אוכלת מה שנשאר מהאורז המוקפץ שהפשרתי אחה"צ.

בסופגניות שקניתי במכולת למטה יש ריבה לא טעימה בכלל. משהו ג'לטיני ורוד.

איפה זה ואיפה ריבת תות.

אני מאופרת בכבדות (בטרמינולוגיה של ילדה בכיתה ג') וצריכה לנקות את זה.

עוד פעם לא כיף ללכת לישון לבד.

הבדידות הזאת- מתחילה לחדור לי לעצמות.

אני מרגישה שכל מה שאני לא אעשה לא יפתור את זה.

אני צריכה אהבה.

אני צריכה מישהו להתפרק לפניו.

אני בונה את עצמי מחדש ואין לי עם מי לחלוק.

אני רוצה אהבה אני רוצה אהבה אני רוצה אהבה

אני לא יודעת אם אי פעם זה בער לי כ"כ בעצמות

המקום הריק הזה- נטול רוחות עבר אפילו

נטול דברים קטנים או גדולים מדי

כמעט וריק לגמרי

אני לא יודעת אם אני מתגעגעת לבו.

אני מנסה לחשוב על זה, אבל למה יש להתגעגע?

זה נראה כ"כ טבעי כשזה היה וכ"כ לא מספק מבחוץ

אולי זה חוסר הגעגוע שמערער אותי

אין למי להתגעגע

אין למי להתקשר לבקש קצת חום.

B עסוק עם מישהי חדשה, שכועסת כשאני מופיעה בסביבה. אז אנחנו בהפסקת קשר כפויה.

אני הולכת לראות את הפרק החדש של גילמור עד שאתעייף מדי, ואז-

לישון.

תשנו גם אתם-

זה טוב.