החתול מכרסם איזו לחמניה שהושארה על השיש
זה לא הזמן שלי לספר לך
זה לא הזמן שלך לשמוע
אנחנו לא מפה, אתה יודע
למרות שניסינו חזק
יום אחד אולי נבין
מה מהות כל זה
יום אחד אולי
נפגש שוב
בינתיים איש איש
מחפש את האושר
למרות החלל
בינתיים איש איש
שוכח
להבין את רעהו
ולזכור
את רגעי החסד.
אנחנו כועסים
ולא בצדק
נפגעים
שוב ושוב
זה הזמן לומר שלום בינתיים
אתה קורא לזה בריחה
ואני מסכימה-
אני בורחת ממגבלותיך שלך
כמו שברחת אתה, אז, ממגבלותיי שלי
לא נהיה איש רועץ לרעהו
ושוב התחושה הזאת
כשאתה כועס אין לי מרגוע
כשהיא כועסת עליך בגללי
אני בוכה בשבילך
נמצא את הדרך
אמרת
נמצא.
בנסיון האיזון הזה
בין שמיים לארץ
רגעים מועטים אנחנו
על אותו המישור
Don’t worry אמרת
אני יודעת שהכל יסתדר.
גם התחושה הזאת תעלם.
גם הצורך הזה
לחפון אותך בזרועותי
ישכך עם הזמן.
מקווה לא לשכוח
באיזה לילה רחוק
כשתמצא לנכון להושיט אלי לב
אזהה את קולך
ואדע לענות
לא במילים סתומות של יום יום
אלא במילים שלנו.
האהבה הזאת
מייסרת אותי
לא משאירה מקום לדבר אחר
צדקת כשאמרת
שהגיע הזמן
הגיע הזמן.
ראציונאליות מול רגש
אני בוכה מולך
ואתה בוכה לבד
נשבר מולי ונמנע מלשבור אותי
ראציונאליות מול רגש
כמעט ומושלם
אבל לא
לשכוח
לשכוח או להתייסר
לעבור גם את זה
לנסות להבין
והרגש לא נותן לי
והתחושה הפנימית
והמשיכה האינסופית
אל דבר מה שכבר לא קיים בעולם הזה
אולי לא היה קיים מעולם?
הקושי של שנינו
לעמוד מול גורלנו
אני יודעת שאנחנו לא
באותה הספירה
אני יודעת שאולי
לא נשוב לדבר
האמת הבלתי מעורערת
אם זה לא היה צריך להיות כך זה היה אחרת
התשובות הן פשוטות
איש ובחירותיו בזמנו שלו
תפרח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
