הִרְהוּרִים שֶׁבֵּינְתַיִם

יצא לה הומאז' לאירועים האחרונים בחיי, בלי אפילו להתכוון. לי פורטיס גבירותיי ורבותיי, נושכת מאוד.

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=114931&blogcode=2879920

מחקתי. אני רוצה לשכוח את כל זה. עדיין כואב אבל לפחות כבר שפוי. הכל בסדר, רק המשקעים והנסיון העז לשכוח כל מה שקשור לזה.

אני הולכת לחפש שמן סומסום. מנסה לאלתר מרק סיני. קניתי כרוב סיני, זה יופי של דבר. אולי בסופר יהיו גם פטריות שיטקה? נשארו לנו רק 4 ואין לי כח ללכת עד המעדניה. גשום ואני ארטב וזה לא ישמח אותי בכלל.

חוץ מזה חיים. הכלב יצא משליטה, ויעידו הסימנים הכחולים, השפה הפצועה והעצבים המרוטים. הבית מטונף והפוך. אני לא עושה כלום, בטח לא כותבת וכרטיס הספריה הגם כך מוארך שלי עומד לפוג בסוף החודש ואני לא מאוד רוצה לבקש שיאריכו לי אותו, אחרי שהבטחתי שהסמינריונים יהיו מוכנים כ"כ מזמן. לפחות שלחתי הצעת מחקר לסמינריון שלא היתה בו עוד, עוד לא קיבלתי תשובה אז שלחתי שוב. היתה לי תכנית פעולה וזה משבש לי אותה. קשה לי עם שינויים אחרי שאני משקיעה המון מחשבה בבניית תכניות שירגישו לי נוח ומתרגלת אליהן.

פחות או יותר יש לי תחושה כללית על מה אני רוצה הלאה. אחרי שאכתוב את הסמינריונים, ארשם לתואר שני בספרות ומשפטים, בתקווה שאתקבל למשפטים על כל מיני תנאי וכד', בדרך אגמור את ההתמחות ובינתיים אתנדב פה או שם. כשאסיים את התואר השני אני רוצה ללמוד אמנות. קשה לי למצוא מסגרת שתכיל את כל מה שאני רוצה. אבל יש לי זמן לחפש, אני מניחה ואולי עם תואר שני ירשו לי לחרטט תכנית לימודים משלי.

הולכת לקנות מה שצריך לפני שהגשם יחזור.