הִרְהוּרִים שֶׁבֵּינְתַיִם

עכשיו מכשהייתי אצל הרופא, והוא אמר שאין לי דלקת ריאות, אני כבר מרגישה יותר טוב.

מצב רוחי השתפר פלאים.

אני שומעת 'ששת' בקולי קולות, בעיקר כי יש פה שיפוצים, בהפוגות זה יוצא קצת חזק מדי, אבל אני בטוחה שהשכנים מעדיפים להתעורר ככה טוב טוב עם מיטב הרוק הפרוגרסיבי הישראלי במקום עם קדיחות.

אחחח כואבת לי הבטן..

גם הגרון.

עישנתי כמעט שתי קופסאות אתמול. שחיתות. גועל נפש.

הנה יש לי בחילה.

זה לא בסדר הדבר הזה.

ראיתי את "עקבים גבוהים" של אלמודובר לסמינריון. היה ישן ומייגע, אם כי איכשהו סביר.

הוי, מחר הסמינריון מסתיים ונו מור לקום מוקדם בימי חמישי ולאחר כל פעם מחדש.

התקשרו אלי הרגע לוודא שאני זוכרת שעוד שלושת רבעי שעה אני עומדת בעמדת "חורף חם" בפקולטה שלי לאסוף בגדים ואוכל לנזקקים.

בטח שאני אספיק להגיע, אני רק אצטרך לגרד את עצמי מפה. זה יהיה צ'יק צ'ק.

עוול- נשברו לי המשקפיים.

נשברה לי עדשת שמאל ליתר דיוק. הזמנתי חדשה ואני נטולת משקפיים לעת עתה. עדשות זה פיחס, זה נדבק לי לעיניים.

אתמול קרה לי משהו שחשבתי שהוא רק בחזקתה של נוירוזה (לא איכפת לך שאני קוראת לך ככה, כדי שהקוראים יבינו במי מדובר, נכון?)

- התקפלה לי העדשה לתוך הלמעלה של העין.

מיד נכנסתי להיסטריה.

זכרתי את סיפוריה של הנ"ל על כך שכשזה קרה לה היו צריכים להגיע למיון כדי לשלוף את העדשה ומיד אצתי למראה והתחלתי למשמש לעצמי את העין.

בסוף מצאתי. היה מאוד מרתק.

האמת- אני גמורה לחלוטין, ישנתי מחמש עד 9 בערך, מינוס התעוררות בשבע וחצי לאיזה צלצול בדלת. לא פייר שאני הכי קרובה לדלת- ההורים שלי נוחרים ואני מתעוררת. בפאניקה כבר- חשבתי ש12, שריצ'ל כבר הגיעה אלי לעבוד ושפספסתי את המשמרת בשולחן ליד השקיות של הבגדים.

אך לא.

אוי.

אני צריכה להתקלח ולהזיז את עצמי לאוניברסיטה ובחזרה- נראה לי שאני אשן שעתיים כשאני אחזור ואז אתחיל לעבוד.

יש לי שיעור עם שולה בחמש ואני לא יכולה לפספס. ואחרי זה...

ווללללללל.... חגיגות הסילבסטר היר ווי קאם.

יהיה טוב.... יהיה טוב....

יאללה 8 דקות ליציאה.

אין לי כח לזוז.

בעיה.