הִרְהוּרִים שֶׁבֵּינְתַיִם

בדרך חזרה הרדיו הסביר -

Baby, i ain't mr. right,

but if your looking for some fast love;

והרגשתי את הטעם המריר, המוכר הזה, עולה מהגרון. הרגשתי נבגדת. כ"כ נבגדת, ובעיקר בגידה באידיאלים, באמון, באיך שהדברים אמורים להיות. הרגשתי דחויה. הרגשתי שוויתר עלי שוב, כמו פעם, כשהייתי נשארת מאחור. מאכזב לגלות פתאום, ומאכזב לקבל פידבק של "מה אני חייב לך, בעצם". ואני רוצה את תשומת הלב הזו לעצמי והלב שלי מתכווץ על כל הפעמים שידע להציע לי אהבה מהירה בלבד, רגעים מגולגלים בחום של שעתיים. על כל הפעמים שאמרתי לעצמי כי אני אוהבת ונשארתי מאחור, מחכה, מדחיקה.

כל אנשי האהבה המהירה, המתקרבים- משלים- עוזבים והחורבן הרגשי שהם מותירים מאחריהם.

כתבתי שאיבד אותי לנצח, ובעצם הפצע נפתח, נפתח לרווחה.